ויינר, דניאל

דניאל, בן סוניה וסימון, נולד ביום י"ב בכסלו תש"ח (25.11.1947) במונטווידאו שבאורוגוואי ועלה ארצה בשנת תש"ל (1970). הוא למד בבית-ספר אזורי ובבית-הספר התיכון "מירנדה" בארץ הולדתו. הוא היה תלמיד טוב והצטיין בעיקר במקצועות הקשורים במדעי-המדינה, תורת המשטרים ואזרחות ובתחומים אלה גם התמחה בשתי שנות-לימוד באוניברסיטה בארץ הולדתו. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" בעיר מגוריו, וכן ערך ביטאון של תנועה זו, ומגיל שש-עשרה התמסר לפעולה ציבורית וציונית והטיף דרך-קבע להגשים את ייעוד העלייה לארץ, עד שבעצמו הגשים את החזון ועלה ארצה. הוא היה רציני בגישתו לחיים ולעיסוקיו, היה חברותי מאוד ונכון תמיד לעזור לזולת, בעל-מצפון וישר. הוא היה מסור למשפחתו, בעל דואג לאשתו ואב נפלא לשני ילדיו. לאחר עלייתו ארצה עשה ארבע שנים בקיבוץ רמות-מנשה עם גרעין תנועת "השומר הצעיר", שעלה עמו מאורוגוואי, ואחרי כן עקר מן הקיבוץ לקריית-גת עם משפחתו. הוא הקדיש הרבה מזמנו לפעילות ציבורית במסגרת "התאחדות עולי אמריקה הלטינית". בשיחות הרעיוניות ובמפגשים שהשתתף בהם, הרבה להטיף לשוויון בין הבריות ועסק בעיקר בנושאים הקשורים בבעיות הלאומיות היהודית המדוכאת, ובמיוחד בארצות הגוש הקומוניסטי. כן עסק במחקרים על הגבורה היהודית במרוצת השנים בארצות השונות. דניאל גויס לצה"ל במחצית מאי 1970 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס רגמים והוצב ליחידת-מרגמות, שבה שירת עד לשחרורו. דניאל היה חייל מסור וממושמע וחבר מצוין. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (14.10.1973) לחם דניאל עם יחידתו בציר הגידי שבסיני בתפקיד רגם מרגמות 160 מ"מ. תוך כדי ירי התפוצץ רכב השריון שעליו ניצב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, אח והורים (באורוגוואי). לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. מפקדו כתב עליו: "הוא היה חייל רב-תושיה. עוז-רוחו ונכונותו להקריב את חייו למען מילוי המשימה היו לשם-דבר בכל הגדוד. בנפילתו אבד לגדוד אחד מבחירי לוחמיו". המגבית המאוחדת בישראל נטעה חורשה בשטחי-הייעור ליד גבעת כח, לזכרו של דניאל ושל לוחמים אחרים מיחידתו, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים. דניאל השאיר אחריו כמה ספרים שעיבד וערך בספרדית, בנושאי הגבורה היהודית ומצב היהודים בארצות הקומוניסטיות.