הירש, אליעזר (בוצי)

בן פאולה ונתן, נולד ביום כ"ז בכסלו תרפ"ט (10.12.1928) בעיר טרנובני, רומניה. בעודו נער הצטרף לתנועת "דרור-הבונים" ולאות חיבה לארץ-ישראל ושאיפתו לעלות אליה הצטלם לפני מפת הארץ, באומרו: "בארץ הזאת אני רוצה לחיות, ואני מוכן, אם יהיה צורך, אף להילחם בעדה עד טיפת הדם האחרונה". בחודש מאי 1946 העפיל עם אחיו ארצה באונייה "מכס נורדוי" ושניהם הצטרפו לחבורת נוער עולה בעין חרוד. אליעזר עבד בעיקר ברפת, הענף נתחבב עליו והוא נתחבב על חבריו ועל חברי המשק. בשעות הפנאי התעניין בדברים טכניים ובקריאת ספרים והשתתף בקביעות באימוני ה"הגנה". אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ב-29.11.1947 התגייסו הוא ואחיו וכל החבורה לאחד מגדודי הפלמ"ח. הוא השתתף בקרבות ג'נין וצובה ואחר-כך הועבר לגיזרת לטרון ופעל עם אחיו כצוות מקלע. בקרבות המרים גילה אומץ וקור-רוח. בקרב יאלו, ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948), נפצע ברגלו, וכשאחיו ניגש לחבוש את פצעו שלח אותו חזרה אל המקלע, כי מעטים היו המקלענים שלא נפגעו. בינתיים ניתנה פקודת נסיגה ואחיו נשאר במקומו לחפות במקלעו על הנסוגים. אליעזר נסוג עם אנשי הפלוגה, אך לא הגיע למקום הריכוז. תחילה נחשב כנעדר עד שהוברר כי נפל. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.