גנור, יורם

יורם, בן לולו וקוקה גרינברג, נולד ביום כ"ח בניסן תש"ט (27.4.1949) ברמלה. בילדותו נדד עם הוריו ממקום מגורים אחד למשנהו, עד אשר השתקעה משפחתו בבת-ים. הוא למד בבתי-ספר יסודיים בכפר סלמה שבתל-אביב, ברמת יוסף ובבת ים. אחרי כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "סוקולוב לאור" ביפו. יורם היה תלמיד טוב והצטיין בעיקר במלאכת-כפיים. בימי נעוריו הרבה לבלות בתנועת הנוער העובד והלומד, שהיה חבר בה. כן השתתף בפעולות שונות מחוץ לתנועה והקדיש מזמנו לגדנ"ע- אוויר ולג'ודו, שהיה חביב עליו. אך יותר מכל אהב את הציור והפיסול. בזכות כשרונותיו ותבונת-כפיו לא התקשה לבחור לו ברבות הימים את מקצוע הצורפות, שהיה לגביו מקור פרנסה ותחביב גם יחד. יורם היה אדם עליז, אופטימי ושמח בחלקו ומעולם לא דרש מהוריו לתת לו דבר שהיה מחוץ להישג ידם. הוא היה רציני ביחסו לחיים, בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו. יורם גויס לצה"ל בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים והתנדב לחיל הצנחנים. הוא השלים קורס מ"כים והוצב ביחידה בתפקיד מ"כ רובאים ולדברי מפקדיו היה חייל מצטיין, צנחן טוב ומפקד מעולה, אמיץ ומסור. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, במרדפים אחר מחבלים בבקעת הירדן, בפעולות מבצעיות שונות, וכמו כן לחם בחזית הדרום בתקופת מלחמת ההתשה. שיחת הטלפון האחרונה לאמו ממחישה יותר מכל את יחסו וחרדתו להוריו, שתמיד נמנע מהדאיגם. כתמיד אמר: "אל תדאגו, הכל יהיה בסדר וכולנו נחזור". בשנת 1969 אחר ששוחרר מהשירות הסדיר עבד ביום כצורף ובערב החל ללמוד אומנות, שהייתה הנושא החביב עליו. במלחמת יום הכיפורים השתתף יורם בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), כשעה לפני כניסת הפסקת האש, נפצע בקרב במבואות העיר איסמעיליה ומת מפצעיו לאחר מספר שעות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים קטנטנים – האחד בן שנתיים והשני בן מספר שבועות, אשר למעשה לא הכירוהו – הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.