ג’מיל, שושנה

בת יונה ושמעון, נולדה בשנת 1929 בתימן. בשנת 1935, כשעלתה עם הוריה לארץ, היתה שאלתה הראשונה: "היכן מלך ישראל?" מתוך לימוד בבית-הספר וקריאה בתנ"ך ובספרות לנוער נודע לה שמלכות ישראל היתה קיימת בימי קדם וכעת שואפים טובי העם לחדש ימיה כקדם. בעונת קטיף תפוחי-הזהב עבדה בברירת פרי- הדר, בעטיפתו ובאריזתו, וכבת מסורה עזרה להורים גם בעבודות הבית, אך את מרץ עלומיה הקדישה בסתר לשירות המחתרת של אצ"ל, בה נודעה בכינויה "סגנית שולמית", ולא נרתעה מפני כל משימה קשה ואף מסוכנת. במלחמת-העצמאות שירתה כחובשת בכוחות אצ"ל בקרבות ובעמדות, בקו-האש הקדמי במערכה על יפו, ואחר-כך במערכה על רמלה, ושם נפלה, תוך כדי הגשת עזרה לאחד המפקדים שנפצע, ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948). שושנה הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.