גבעול, אריה (“אריה’לה”)

בן יצחק וחוה, מוותיקי קיבוץ עין חרוד איחוד. נולד ביום ז' באב תש"ז (24.7.1947) בקיבוץ. אריה למד בבית הספר המשותף לעין חרוד ולתל יוסף ואחרי סיומו את לימודיו בו למד בבית הספר התיכון במגמה המקצועית. השתייך לקבוצת עין חרוד לנוער ולאחר מכן למבוגרים והשתתף במשחקי כדורגל ולעתים כדורסל; גם בשחייה הצטיין. היה מן העליזים שבחבורה, האוהבים לצחוק, ובין המיטיבים לרקוד. בשטח זה של הריקודים הצטיין ביותר וגם השתתף במופעים במשק. בעבודה המעשית בבית הספר היה בין המצטיינים. לצה"ל גויס בנובמבר 1966 – ובחר לו את הדרך הקשה – ואולי הקשה ביותר; הוא הלך לחיל הים. הוא לא היסס ולא שאל הרבה, כי זה היה המשך טבעי לאופיו היציב והשקט. הוא נעשה רציני ומסוגר וכאילו הכיר בערך מעשיו ואחריותו. כאשר שאלו אותו "מה העניינים? מה עושים?" היה עונה כמתחמק: "משחקים בחיילים ובצבא". בפרוץ מלחמת ששת הימים היה הוא בין הלוחמים בדרום וכתום המלחמה הגדילו השטחים החדשים את המרחקים והוא לא בא לחופשה אלא לעתים רחוקות. מאז נעשה מבוגר יותר ומאופק יותר. המעיט לחייך וגם לדבר ונראה שמעשיו בצבא הביאוהו לידי השינוי שחל בו. אך עוד הוא בשירות החובה וביום י"ח בכסלו תשכ"ט (9.12.1968) נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבקיבוצו. מפקד יחידתו שכתב למשפחתו מכתב תנחומים ובין השאר כתב: "ראשית נביטתו כלוחם הוכיחה לאלתר שבגבעול עצורים עוצמה וכושר התפתחות של אלון יפה וכאשר ראינו את ניצני הפרי שהחל להניב בא הכורת ובהינף גדע ושיכל. אנו מפקדיו בטחנו ביכולתו ובכושר חשיבתו. הוא מאלה שרומם את רוחנו לדעת שעמנו נכונו לו עלילות וגאים היינו בו. עליצותו, נאמנותו וטוב לבו עשוהו לאהוד בין חבריו ויפי טהרו הקרין על סביבתו … הוא נחלץ והתנדב לקשות ולנועזות שבמשימות, בין באימונים ובין בקרב; אך מופת הנחשונים של אריה הוא מסד לבטחון ישראל ומקור גאווה אשר בו תוכלו למצוא תנחומים". לאחר נפלו הופיעה חוברת לזכרו בשם "אריה'לה".