אורבך, שאול (יקותיאל)

בן סימה דובה ויוסף דוד. נולד בי"ב באייר תרפ"א (20.5.1921) בעיר קיילצה שבפולין למשפחה אמידה וגאה ביהדותה. בשנת 1939, והוא בן שבע-עשרה, נסע שאול לארץ-ישראל כדי לבקר את קרוביו בתל-אביב ולתור ולהכיר את ארץ אבותיו. מלחמת העולם השנייה שפרצה בספטמבר אותה שנה מנעה ממנו לחזור לפולין וכך נשאר בארץ. שאול נמנה עם ראשוני המתנדבים לחיל החפרים שבצבא הבריטי כדי להכות באויב הנאצי. באפריל 1941, בשרתו ביוון, נפל בשבי הגרמנים יחד עם חיילים ארצישראליים רבים והללו הועברו למחנות כפיה ועבודת-פרך במכרות בויטן שבשלזיה. שאול השתתף במאבק עז ומסוכן ביותר שהתחולל במחנה בין השבויים לבין המפקד הגרמני, רב-סמל אכזרי, שרצח במו ידיו שניים מהשבויים הארצישראליים. השבויים הכריזו על מרי פאסיבי ובזכות אומץ ליבם וקור רוחם הסתיים המאבק בסילוקו של הרוצח מן המחנה. שאול היה בין הצעירים והאמיצים שבלוחמים, אך כוחו לא עמד לו והוא נספה בשבי הגרמני בכ"ד בכסלו תש"ה (10.12.1944). כבן 25 היה במותו. המאמצים להעברת עצמותיו לארץ-ישראל נתקלו בקשיים פורמליים-תחוקתיים שערמו השלטונות הבריטים אבל בסופם של מאמצים אלה, בעיקר מצד אחיו רפאל, הועלו עצמותיו לארץ, עשרים ושלוש שנים לאחר פטירתו. הוא הובא למנוחת עולמים בהר-הרצל בירושלים