אברהמי, יוסף

יוסף, בן זהרה ויעקב, נולד בשנת תרצ"ט (1939) בג'אב שבתימן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא החל את לימודיו בעיר הולדתו, ואחרי שמשפחתו עלתה ארצה ושוכנה בראש-העין, המשיך ולמד בבית-הספר היסודי במקום. ממחנה-העולים בראש-העין עברה המשפחה לגדרה, שם בנתה את ביתה ושם סיים יוסף את לימודיו. יוסף, שהיה ידוע בכינוי יוסי או יוסקה היה איש העבודה שהקדיש את זמנו הפנוי למשפחתו. כנער למד את מקצוע הנגרות ויצא לעבוד כדי לסייע לפרנסת משפחתו. הוא עשה חיל בעבודתו והצליח לבסס את מעמדו, כך שיכול היה להקים משפחה ולבנות את ביתו. יוסף גויס לצה"ל במחצית מאי 1957 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות נשלח לקורס תותחנות ואחרי-כן הוכשר להיות נהג טנק. הוא נשלח לשרת בחטיבה של חיל-השריון והשתתף באימונים ובפעילות מבצעית. הוא צוין כחייל מסודר ואחראי, שביצע את תפקידו במסירות ובנאמנות. חבר בלב ונפש ורע של אמת, שהיה שותף לגיבוש רוח-צוות ואחוות-לוחמים. יוסף שוחרר מהשירות הסדיר במחצית נובמבר 1959 והוצב ליחידת מילואים של חיל-השריון. הוא נשא לאישה את מרים והקים יחד עמה את ביתם בגדרה. בשנת 1965 נולד בכורו נחמיה, ואחרי-כן נולדו שלוש בנותיו אדרה, שגית ועינב. יוסף היה ראש משפחה מסור ואוהב. שנהנה מן הבילוי בחיק-המשפחה והקדיש את כל זמנו לרעייתו ולילדיו. עם זאת היה מסור ונאמן גם להוריו והקדיש מזמנו לאחיו ולאחיותיו. הוא שפע טוב-לב ואהבה, היה מקובל על הכול בזכות אהבת האדם, שהייתה טבועה בו, ובזכות נכונותו לעזור ולסייע לכל נזקק. הוא היה חובב ספורט נלהב והתעניין בעיקר בענף הכדורגל. במלחמת ששת-הימים השתתף בקרבות לכיבוש ירושלים ואחרי-כן השתתפה יחידתו בקרבות לכיבוש רמת-הגולן. במלחמת יום-הכיפורים לחם, עם חבריו ליחידה, בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בקרב על ציר-הנפט באזור חושניה, ספג הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, בן ושלוש בנות, הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "יוסף ז"ל שירת בחיל-השריון. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. יוסף היה אהוב על כל מי שהכירו". הוריו ורעייתו תרמו לזכרו ארון-קודש לספרי-תורה, לבית-הכנסת בגדרה וכמו-כן תרמו תיבה ופרוכת לבית-הכנסת.