תרדיון (אלמליח), אליהו (אלי)

אליהו (אלי), בן רחל ושלמה, נולד ביום ו' בכסלו תשי"א (15.11.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" בכפר-שלם, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי של התעשייה האווירית בלוד, ובבית-ספר תיכון ערב לנערים בגבעתיים. אליהו, שכונה אלי בפי המקורבים לו, התייתם מאמו כשהיה בן שתים-עשרה ומאז השתדל להסתדר בכוחות עצמו והיה אף מכין לו את ארוחותיו. אליהו סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בהצטיינות ואחרי-כן התחיל ללמוד מכונאות מטוסים. כעבור שנה החליט ללמוד מכונאות רכב ואף יצא לעבודה. ביום עבד ובערב למד שנה בבית-הספר תיכון ערב. עד שגויס לצבא, עבד כמכונאי רכב במוסכים שונים בתל-אביב. בלימודים הצטיין במיוחד במתמטיקה ובדקדוק, שכן ניחן בזיכרון מצוין ומסוגל היה לחזור מלה במלה על דברים ששמע. הוא אהב לקרוא ספרות מסוגים שונים והקדיש לקריאה שעות עד מאוחר בלילה. מטבעו היה צנוע ולא אהב להתבלט. היו לו חברים רבים והכול אהבוהו בשל חביבותו, בשל חוש ההומור שלו ובשל נכונותו לעזור לזולת. אליהו גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות הוכשר כמכונאי רכב ושירת בבסיסים שונים של חיל החימוש. אחרי-כן עבד בסדנאות מרחביות בסיני כמכונאי טנקים. בתעודת השחרור שלו צוין כחייל מסור ואחראי. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כטכנאי רכב ביחידה של חיל החימוש. עוד בזמן ששירת בצבא, נשא אליהו לאישה את חברתו דליה ואחרי שסיים את שירותו הסדיר, עבד כמנהל עבודה ב"רדיאטור" וכנהג מונית בלילה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, מיד טלפן ליחידתו ונחפז להתייצב בה. כטכנאי רכב היה עליו לגייס כלי רכב. משראה כעבור יומיים שהוא יושב בעורף בעוד חבריו נלחמים בחזית, נסע לסיני, אף בלי להודיע למשפחתו. בסיני התנדב להעביר שיירות תחמושת לאזור התעלה, תחת מטר פגזים, ומילא את המשימה ביעילות ובאומץ. הוא אף נפצע ברגלו, אך חבש עצמו והמשיך בתפקידו. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בשעה שכוחות צה"ל פרצו אל מעבר לתעלת סואץ, נפגעה המשאית שלו בהפגזה כבדה ואליהו נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אח ושלוש אחיות (אחות רביעית נולדה אחרי נופלו ונקראה על-שמו "אלית"). לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הוא התבלט מיד בבואו ליחידה בנאמנותו ובמסירותו לתפקידו".