תנעמי, יהודה

בן שלום ובתיה. נולד בשנת תש"ח (1948) בעיר צנעא אשר בתימן. באותה שנה נרצח האימם, מלך תימן, ובהתערער המשטר והאנרכיה נשתלטה על פני המדינה כולה לא שרר שקט גם בשכונת-היהודים; לאור-היום היו הערבים מתנפלים על בתי-המגורים שבה והיכו את יושביה אשר ניקרו להם בדרכם. גם על אבי-יהודה איימו הפורעים, אך הוא ניצל בדרך נס ובשנה שלאחר-מכן (תש"ט1949-) החליטה המשפחה להחיש לה מפלט ולהציל את ילדה הרך מגיא-האימים. אז יצאה המשפחה לדרך ואחרי נדודים וטלטולים רבים הגיעו לעדן ומשם באו אל חוף-מבטחים – לארץ. התינוק, שהיה בן תשעה חדשים בבוא המשפחה להתישב במולדת, גדל והיה לילד והילד – לנער ורוחו טובה עליו והוא שופע חיוכים כל הימים. נוח היה לבריות וממושמע, טוב-לב ואוהב לבוא לעזרת זולתו – וכל חבריו ומכיריו אהבוהו בשל תכונותיו היפות. כאשר למד מקצוע התחיל לעבוד וחלק ניכר ממשכורתו היה מפריש לכלכלת-הבית. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל וסופח למשמר-הגבול, ובהשתתפו במצעד צה"ל ביום-העצמאות של שנת תשכ"ו רחב לבו מגאוה ומשמחה. אך כעבור יומיים, ביום ז' באייר תשכ"ו (27.4.1966), נפל יהודה בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמלה.