תמיר (טיטינשניידר), עקיבא

בן פישל ולובה. נולד ביום כ' באב תרפ"ה (10.8.1925) בתל-אביב. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "תל-נורדוי". בן ט"ו היה בהיכנסו לשירות גדנ"ע בתל-אביב. בשנת 1942, בהיותו בן י"ז, היה בין ראשוני הפלמ"ח המגוייס, למרות שגיל-הקבלה היה אז י"ח; אבל בגלל גופו החסון ובגרותו הרוחנית ונוסף לכך מסירותו ל"הגנה" בעבר, נתקבל לפני הגיעו לגיל-הגיוס. בימי שירותו בפלמ"ח עבר ממחנה למחנה ובכמה מקרים גילה אומץ-לב ונכונות למבצעים נועזים. תקופת-מה עשה בבן-שמן. בהיותו בעין-חרוד עסק גם במשק וגם באימונים ובתקופה הקשה של אל-עלמיין עבר במסעות עם יחידתו את הגליל כולו, את עמק בית-שאן, ג'נין, שכם וכפרים ערביים אחרים השוכנים דרומה לבית-שאן. אחרי שעבר עם מחלקתו לגבעת-השלושה שוחרר וגויס מטעם ה"הגנה" לשמש כנוטר במחנות הצבא הבריטי, מקום אשר בו סייע בהעברת נשק ותחמושת. לפני מלחמת-הקוממיות גויס כחבר ה"הגנה" (יחד עם מכוניתו) להובלת צרכי-מזון וחמרים לביצור הישובים המרוחקים בנגב. כן היה אחראי על שירות-האספקה לירושלים ולגליל. עם הקמת חיל-התותחנים נעשה אחראי לרכב והשתתף בקרבות שבפרוזדור ירושלים ואף במערכות-הנגב. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ"ה באב תשי"א (27.8.1951) והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות ברחובות. הניח אשה וילד; אשתו היתה בהריון בשעת נפלו ובהיולד הילד השני קראה עליו את שם-אביו. כמה עמודים לזכרו הוקדשו בספר "מתוכנו יצאו" – על תלמידי בית-הספר היסודי "תל נורדוי" בתל-אביב, שהוציאו ההורים יחד עם הנהלת בית-הספר. בנובמבר 1967 נפל בנו, סגן-משנה שלום תמיר, בשעת מילוי תפקידו בשירותו הפעיל בצה"ל.