תמים, נסים

בן ויקטור ופורטונה. נולד ביום א' בניסן תרצ"ה (4.4.1935) בטוניס. שם סיים את לימודיו בבית ספר יסודי. ושם גם רכש ידיעה טובה בשפה הערבית ובשפה הצרפתית. בשנת 1951 עלה ארצה. בטוניס עבד כסנדלר, אך עם הגיעו ארצה החליט ללמוד מקצוע אחר ובחר במכונאות רכב. נסים גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1953. לאחר הטירונות עבר קורס נהיגה והוצב ליחידה כנהג. מפקדיו העריכו מאוד את עבודתו ובחוות הדעת לפני שחרורו מן השירות הסדיר כתבו עליו מפקדיו כי הוא נהג מעולה הממלא כל משימה ביעילות ויסודיות. לכן גם דיברו המפקדים על לבו שיצטרף לצבא הקבע. נסים החליט לסיים את שירותו הסדיר ומיד התגייס למשמר הגבול ואחר כך למשטרת ישראל. לאחר שנים מספר פשט את המדים וניסה את מזלו בחיים האזרחיים כנהג מונית. נסים נשא אישה, ונולדו להם שתי בנות. הנישואים לא עלו יפה – והם התגרשו. במרס 1969 נשא לאישה את חברתו – רחל – ויחד הקימו בית חם ואוהב שגדלו בו שבעה ילדים – סמדר, חיה, אורנה, יהלומית, סיגל, אהרון ושלמה. בשנת 1967 הצטרף נסים לצבא הקבע ושירת כנהג משאית כבדה בחיל התובלה. הוא עשה את מלאכתו נאמנה. זכה להערכת מפקדיו והגיע לדרגת רב סמל ראשון (רס"ר). מפקדיו אהבו אותו מאוד והעריכו אותו כאדם וכחייל. על תרומתו במלחמת ששת הימים הוענק לו 'אות מלחמת ששת הימים'. הוא המשיך לשרת בצבא הקבע ועשה את עבודתו בנאמנות. והדבר נתגלה ביתר שאת במלחמת יום הכיפורים. ואמנם, הוענק לו 'אות מלחמת יום הכיפורים'. לאחר המלחמה היה בין מייסדי בסיס התובלה 'דנובר' ברמת הגולן והמשיך בעבודתו שם עד יום מותו. ביום ד' באדר תשל"ו (6.3.1976) נפטר נסים. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, שבעה בנים ובנות, שני אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים לאלמנה כתב מפקד היחידה: "גדול הכאב וקשה האבדה לנו, כחבריו לשירות, אך שבעתיים גדול הכאב לך ולילדיך שלהם היה כה מסור. רס"ר נסים ז"ל היה בין מקימי הפלוגה ומייסדיה ברמת הגולן. בכישרונו ובמסירותו תרם רבות לביסוסה של הפלוגה ולקידומה. אנו – מפקדים כחיילים – מצווים להמשיך את פועלו".