תירוש, יעקב (יענק’לה)

בן חנה ואהרן. נולד ביום ט' בניסן תשי"א (15.4.1951) בנתניה, אח לפנחס. יענק'לה היה בן להורים מוותיקי העיר – אביו עבד בסוכנות היהודית ואמו היתה גננת. הוא גדל באווירה תרבותית, פתוחה וארצישראלית. יענק'לה החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "ביאליק" וסיים בבית-הספר התיכון "בר אילן". הוא היה נער שובב וסקרן, שתעלוליו היו לשם דבר, אהב את החופש ונמשך אל המרחבים. הפתיחות שגילה כלפי העולם ורוחו החופשייה, הובילו אותו להרפתקאות רבות. כנער צעיר נהג לרכוב על סוסים ללא רשות, דהר לטיולים והגיע למקומות רחוקים. הוא ניסה כוחו גם ברכיבה על אופנוע, למרות שמעולם לא למד נהיגה. הסקרנות שבערה בו גרמה לו לחפש תשובות לשאלות שעניינו אותו. בתחילת חודש אוקטובר 1969 התגייס יענק'לה לצה"ל ושובץ בחיל הים. באחת התבגר וגילה אחריות ובשלות שהפתיעו את קרוביו. הוא עבר הכשרות והשתלמויות רבות בתחום השלישות, משאבי אנוש ומינהל ובלט בהתאמתו למקצוע. תפקידיו השונים מולאו על הצד הטוב ביותר והוא גילה יכולת ראייה רבת היקף, חשיבה מקורית ויושר אישי מוחלט. בשל תכונות אלו, ועל אף גילו הצעיר, מונה למש"ק טיסות בשדה התעופה שדה דב. הוא מילא את תפקידו ברצינות רבה ובאחריות ללא רבב. בהמשך, יצא לקורס קצינים והוכשר כקצין ניהול. במהלך השנים שימש בתפקידים רבים, ביניהם ראש מדור גיוס, עוזר ראש מדור תכנון חוגרים, ראש מדור מילואים, קצין קישור למילואים, קצין סגל, קצין שליטה ימי ועוד. יעקב היה מפקד אהוב ונערץ. מפקדיו התרשמו מיכולת הניתוח בה ניחן וציינו את מהימנותו, שהתבטאה במעשים ובהחלטות. לפקודיו שימש כחבר תומך ומבין והיטה להם אוזן קשבת. יעקב תמיד אמר שעל כל אדם לדעת להתאים עצמו לאלו שמתחתיו ולאלו שמעליו, ועל כן אין זה פלא שזכה לעדת מעריצים גדולה מכל גוני הקשת. יעקב סייע לרבים מחבריו בשעות קשות בלא לצפות לתמורה. הדברים שנהג לומר, העצות שחילק, וכושר ראייתו למרחוק, עזרו לחבריו להתמודד עם קשיים בתחומים אישיים ומקצועיים. יעקב הקרין שלווה, תבונה והבנה, והעניק אהבה ללא גבול לכל הסובבים אותו. על אף היותו צנוע ושקט, מעולם לא חשש להביע את דעותיו הנחרצות, גם אם היו חריגות, או שלא תאמו את דעת הכלל. בסתיו של שנת 1972 החל יעקב לשרת בצבא הקבע והגיע עד דרגת רב-סרן. בתחילה שירת כקצין ניהול ובמסגרת זו מילא תפקידים מגוונים, החל בנושא גיוס המילואים, דרך ציוד, וכלה בנושא שיבוץ קצינים. זמן מה שירת בחוליה עורפית, בהמשך עבר לבסיס בצ"ת שבחיפה ומספר שנים שירת בבסיס חיל הים באילת, שם שימש כקצין כוח אדם. בשנותיו האחרונות שירת במפקדת חיל הים בקריה, ובמקביל, סיים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה בבית-הספר לפיקוד ומטה של צה"ל. את אתי, בחירת לבו, הכיר יענק'לה בצבא. תחילתו של הקשר התבססה על הערכה הדדית ועל חברות טובה והמשכו באהבת נפש. הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים – טלי, רון ונדב. יענק'לה היה לאתי חבר ושותף, יועץ ומורה רוחני. כבן-זוג וכאב השכיל להעניק אהבה אין קץ ולהדביק אחרים בתפיסת העולם הייחודית שלו, הצנועה והמפוכחת, שאפשרה גם לבת-זוגו לסלול דרכה להתפתחות אישית. שנות השירות האחרונות של יענק'לה עברו עליו ועל משפחתו בצל מחלת הסרטן בה לקה. אישיותו יוצאת הדופן בלטה עוד יותר על רקע המחלה. יענק'לה לא נכנע אף לרגע, נלחם בגבורה ולא אחת נראה היה כי התגבר וניצח. הוא הקפיד על אורח חיים רגיל, ובאופיו האופטימי שמר על תקווה לקראת מחר טוב יותר. ביום ט"ו בתמוז תשנ"ג (4.7.1993) הכריעה אותו המחלה. בן ארבעים ושתיים היה במותו. יענק'לה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אשה, שלושה ילדים ואח.