תורי שמעון

שמעון, בן סופיה וגדליהו (טורקלטאוב), נולד ביום ב' במרחשון תרצ"ה (11.10.1934) בנובידבור ליד ורשה שבפולין. שמעון נולד כבן בכור להוריו, וכבר בהיותו ילד רך בשנים הגיב בתבונה רבה על המתרחש סביבו. הוא ניחן בכושר מנהיגות טבעי, נהג לחלק תפקידים במשחק לכל ילד וילד, ולהסביר בקיצור את חוקי המשחק. מעולם לא נזקק להסברים חוזרים ונשנים כשהוטלה עליו משימה, משום ש"תפס" מיד בהסבר הראשון מה עליו לעשות. חמש השנים הראשונות של חייו עברו עליו בנוחות ונעימות בחיק משפחתו שנתנה לו מכל טוב. מלחמת העולם השנייה שינתה את חייו תכלית שינוי. המשפחה נאלצה לברוח מאימת הנאצים אל החלק הסובייטי של פולין. חמישה קילומטרים צעדו בני המשפחה עד שעברו את הגבול, ושמעון התנהג למופת ולא התלונן על עייפות או על כאבים. כאשר הגרמנים ירו רקטות תאורה היה שמעון משתטח ארצה עם כולם. אותו לילה בא הקץ לחיים השלווים שלו. משפחתו הוגלתה ליערות העד של רוסיה הצפונית ונלחמה על עצם קיומה בתנאים של קור עז, של רעב ושל דלות מרה. שמעון הפך עוד גבר במשפחה. בשעה שאביו היה חוטב עצים ביער היה הוא כורת גזעים דקים יותר לתנור, שומר על האש שלא תכבה חלילה ומשגיח על הסיר שלא יתהפך. הוא גם הביא מים מן הנהר לצורכי הבית ועמד שעות בתור לקבל את מנת המזון היומית, כשהוא רועד מקור בבלויי סחבות. בתנאים אלה החל את לימודיו היסודיים בבית-ספר רוסי. לאחר שהמשפחה הועברה לאוקראינה המשיך ללמוד בשפה האוקראינית. בתום המלחמה שבה המשפחה לפולין ושמעון למד שם בבית-ספר פולני. כעבור שנה היגרה המשפחה לצרפת ושם למד את השפה הצרפתית, שהייתה הרביעית במניין השפות שכבר ידע. שמעון עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949, והתקבל למוסד הנוער "הדסים" אשר למדו בו ילדי עולים מכל ארצות תבל. בזכות כח רצונו ותפישתו המהירה התגבר על קשיי השפה החמישית, העברית, ואף למד את השפה השישית, האנגלית. כעבור שנה התקבל לבית-הספר התיכון על-שם קוגל בעיר מגוריו, חולון. את לימודיו התיכוניים סיים בציונים טובים בשנת 1953. שמעון שאף ללכת ללמוד בטכניון בחיפה, אולם בגלל קשיי הפרנסה של משפחתו, ובגלל התחשבותו בשני אחיו ובאחותו, שגם הם רצו ללמוד, החליט לבחור במקצוע שיוכל להתמחות בו תוך כדי השירות הצבאי. שמעון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1954 והוצב לגייסות השריון. במהלך שירותו השתתף במלחמת קדש בשנת 1956. הוא מילא את תפקידיו ביעילות ובאחריות. מפקדו כתב עליו: "…יכול לשמש דוגמה בגישתו הרצינית לתפקידו. מילא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, אפשר היה לסמוך עליו". לאחר תום שירותו הסדיר הוצב ביחידת מילואים של חיל השריון ולעתים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. תוך כדי לימודים לתואר "רואה חשבון מוסמך" עבד ופרנס את עצמו. לאחר שהוענק לו תואר "רואה חשבון מוסמך", התקבל למשרות בכירות במפעלים גדולים. בשנת 1963 נשא לאישה את כרמלה לבית שטרן. בתו הבכירה אורלי נולדה בשנת 1964 ובנו אמיר נולד בשנת 1968. כל מי שבא במחיצתו הכירו כאדם בעל אופי ורצון חזק להגיע להישגים, אדם ישר הליכות, שהצדק עומד תמיד לנגד עיניו והוא דבק בו אפילו במחיר ידידות. בזכות כישוריו המצוינים, יכולתו האירגונית ועמידתה של רעייתו לצידו בזמנים הקשים, הצליח להגיע לפיסגה במקצועו – משרד עצמאי משגשג לראיית חשבון. לרעייתו ולילדיו העניק את הטוב שבחיים ולא חסך מהם מאומה. הוא גם שמר על קשר הדוק עם הוריו ועם בני משפחתו, והמשיך להיות מעורה בענייניהם. להוריו היה בן למופת. הוא נהג לייעץ בלי שנתבקש וראה חובה לעצמו לעשות כמיטב יכולתו למען טובתם, שכן ראה עצמו מופקד על שלומם ועל רווחתם. חייו וחיי רעייתו עברו עליהם בעבודה קשה ומאומצת וכאשר הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה לא ניתנה להם האפשרות ליהנות מהן. ילדיו אורלי ואמיר, אשר כל חייהם השתוקקו לאב שיהיה בבית, פנוי למשובותיהם, לא קבלו את מבוקשם, אשר כמעט היה בהישג ידם. השיחה של ימי השבת, הצחוק המתנגן של הילדים, שכן זהו "היום שלהם", היום שאבא כולו אך ורק שלהם, הסיפורים שסופרו בכל יום ששי וריתקו את כולם (ואמנם ביקשו תמיד שאבא יהיה סופר), כל אלה אבדו ולא ישובו עוד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא שמעון למלא את חובתו ביחידתו. ביום כ"ז במרחשון תשל"ד (23.11.1973) נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.