תורג’מן, קלוד

קלוד, בן זהבה ואברהם, נולד ביום כ"ד במרחשון תש"ט (26.11.1948), בקזבלנקה שבמרוקו. בשנת 1950 עלה ארצה עם משפחתו. עד כיתה ד' למד בבית הספר היסודי 'בר-אילן' בבאר שבע. הוא סיים את לימודי היסוד שם, בבית-הספר 'שורשים'. אחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר החקלאי בפתח תקוה, אך לא יכול לסיים את לימודיו עקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו. קלודי, כפי שכינוהו בחיבה כל מכריו, נולד למשפחה ברוכת ילדים שמנתה שנים-עשר אחים ואחיות. כבר מילדות התבלט בתבונתו, בחן הליכותיו ובשלוותו. עד מהרה נודע כבעל חלומות, שנפשו יוצאת להבין מה מתרחש בעולמו. הדרך לבית-הספר, שלגבי אחרים הייתה סתם רחוב בעיר, הייתה בשביל קלודי נתיב הרפתקאות מלא הפתעות ועניין. גם בבית-הספר מצא הרבה דברים שעוררו בו תשוקה ללמוד ולהבין. הוא היה תלמיד שקדן, חרוץ ומסודר ביותר. עם כל רצינותו בלימודים היה גם עליז ושמח, וכפי שמעידים חבריו ללימודים "קלוד ידע להצחיק". קשה היה שלא להתאהב בילד הפיקח, מלא אהבת החיים, אהבת הבריות ואהבת הטבע. ואכן, קשרים מיוחדים במינם, שנמשכו עד ליום מותו, נוצרו בין קלוד לבין מנהל בית-הספר היסודי שלו ולבין אשת המנהל, שהייתה מורתו לטבע ומחנכת כיתתו. הוא נמשך במיוחד לכל הקשור בחקלאות ובטיפוח בעלי חיים. הרבה משעות הפנאי שלו בילה בטיפול בחיות שבפינת החי של בית-הספר. מורתו, שהבחינה בהתלהבותו ובמסירותו לעניין, מינתה אותו כאחראי על כל הקשור ללימודי הטבע וקלוד אף החל מבקר בביתה, כדי ללמוד לטפל בכוורת הדבורים שלה ובפרחי גינתה. הוא לא הסתפק בכך וגם בביתו שלו הוסיף ובנה שובך יונים ולול תרנגולות. כן הקדיש שעות ארוכות לטיפוח גן הירק, ששתל במו ידיו. בתוך הבית הקים אקווריון גדול ועקב בעניין אחרי אורחות חייהם של הדגים השונים. אין פלא, שלאחר תום לימודיו בבית-הספר היסודי, ביקש להמשיך וללמוד טבע וחקלאות. בהמלצתו החמה של מנהל בית-ספרו – מר פרץ – התקבל קלוד לפנימייה של בית-הספר לשתלנות בפתח תקוה. הפרידה מן הבית ומן המשפחה החמה והגדולה הייתה קשה עליו מאוד. הוא היה רגיל לתמוך באחיו, גם בגדולים ממנו בשנים, וראה עצמו אחראי לכל אחד מבני המשפחה. כולם הכירו בכישרונותיו ונהגו להיוועץ בו בכל בעיה. קלוד הפך להיות כמו אב שני לאחיו ואחיותיו הרבים. משום כך, לאחר שנתיים של ריחוק מן הבית, לא יכול עוד לעמוד בריחוק מהמשפחה, שחשה בחסרונו ונזקקה לו. בצער רב עזב את הפנימייה, שהשתלב יפה בחיי העבודה, הלימודים והחברה שבה, וחזר הביתה, כדי לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. באותה תקופה עברו הוריו להתגורר בדימונה ושם מצא קלוד עבודה כפועל בניין. גם שם התבלט בכישרונותיו ולאחר תקופה קצרה ביותר נתמנה למנהל העבודה בחברה שעבד בה. חלק משכרו חסך והיתר היה קודש לתמיכה בהורים ובאחים. הוא גם דאג למצוא עבודה באותה החברה לכמה מאחיו. כל מי שהכירו אמר: "אשרי המשפחה שיש בה בן כזה". ברבות הימים נעשה עצמאי ועבד כקבלן לעבודת בניין. קלוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות השתלם בקורס חבלנים ואחר-כך נשלח לקורס חבלנים גדודיים. גם שם, כמו תמיד, היה חייל מצוין ואיש מקצוע מעולה. לצערו הרב שוחרר משירות ביחידה קרבית לאחר שסבל משבר בגבו, בעקבות תאונת דרכים. הוא לא יכול להשלים עם רוע הגזרה ועשה מאמצים גדולים ואף שכר עורך דין, כדי לעשות להחזרת הפרופיל הרפואי שלו. לאחר שזכה הוחזר לשירות קרבי והוצב לחיל הצנחנים כחבלן. במלחמת יום הכיפורים, השתתף קלוד בקרבות הפריצה למובלעת הסורית ברמת הגולן. בליל ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), בהשתתפו בסיור בכפר חאן-ארנבה, נפגע הרכב המשוריין שנסע בו על-ידי פצצת נ"ט וקלוד נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.