תורג’מן, עמרם

עמרם, בן רחל ואברהם, נולד ביום ד' בטבת תשי"ג (22.12.1952) בחיפה, שם למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר המקצועי "אורט". עמי, כפי שכינוהו באהבה בני ביתו וחבריו, היה ילד נבון, עירני ומלא שמחת חיים. בהיותו הבן הבכור במשפחה, זכה לאהבה ולתשומת לב מיוחדות. כבר בגן הילדים, ואחר כך בבית-הספר, היה עמי חביב ואהוב על מורים ועל חברים ללימודים כאחד. כיוון שהחל למוד בכיתה א' בגיל צעיר יחסית, קשתה עליו הפרידה מגן הילדים והוא לא הסתגל בקלות לעול הלימודים. בכל זאת מצא פיצוי בפעילות החברתית שעמד במרכזה, גם בבית-הספר וגם בשכונה. תמיד ארגן ויזם פעולות שונות וידע היטב כיצד לרכז סביבו את חבריו וכיצד לעורר בהם עניין. הוא הקים בשכונה חבורת נערים בנוסח "חסמבה", שנקראה "הקבוצה". את כל ימי החופש בילו יחד במשחקים ובהגשמת רעיונותיו מלאי הדמיון של עמי. פעם הקימו סוכה בצמרתו של עץ בשכונה, ופעם בנו סירה מדגם 'חסקה' במו ידיהם, כדי לשוט בה בים. היה לעמי כישרון נדיר ליצור בקלות קשרי ידידות, שהתבססו על הדדיות, עם כל אדם. תמיד היה מוכן לעזור בכל מקום שנדרשה עזרה, אך ידע גם להיעזר בזולתו. כשהתקשה בלימודים, היו רבים מחבריו ואף ממוריו מוכנים לעזור לו, וגם לא חסכו זמן ומאמצים כדי להסביר לו בעיות שהתקשה בפתרונן. עמי היה אוהב-אדם ורגיש לצורכי הזולת. על דמותו האמיתית מעיד היטב מעשה שעשה בנערותו. באחת מנסיעותיו על גבי אופנוע שרכש, למרות התנגדותם העזה של הוריו, נקלע למצב שהיה עליו לבחור במהירות בין שתי אפשרויות קשות: להציל את עצמו ולפגוע בהולכי רגל שהיו לפניו, או להסתכן בירידה מן הכביש. עמי לא היסס להסיט את אופנועו לשולי הדרך. כך אמנם לא נפגע איש, אך עמי ריסק את לסתו ושבר את רגלו. עמי היה צעיר פעלתן ובגלל כישרונותיו הרבים לא יכול להתרכז בתחום יחיד. הוא היה ספורטאי מצטיין, שהצליח בכל ענף ספורט שניסה ידו בו. הוא אהב שחייה, ריצה והתעמלות, התאמן בקביעות בקרב מגע ובג'ודו ואף הגיע לדרגה של חגורה חומה. הוא גם התמיד בלימוד יסודות הימאות במסגרת האגודה הימית "זבולון", שהיה חבר בה עד למועד גיוסו. בבית-הספר לא היו לו מתחרים ב'יום הספורט'. מדי שנה בשנה זכה ב'אות הספורט' ונשלח לייצג את בית-ספרו בתחרויות ספורט שונות. מלבד הישגיו בספורט בורך עמי גם בידיים זריזות ובעין בוחנת. הוא היטיב לעבוד בעץ ולעבד מתכת, והפליא לבנות דגמי סירות, ואף בנה גיטארה וחנוכיה, שעוררו התפעלות. עמרם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות השריון, שבסיומו נשלח ליחידת שדה, בתפקיד תותחן-טנק. למרות שלא היה מרוצה מתפקידו (הוא שאף לשרת ביחידה מובחרת אך פציעתו הקודמת מנעה זאת ממנו), מילא את תפקידו בכובד ראש וברצינות ונחשב חייל למופת. במשך שירותו ביחידה, השתתף בהרבה פעולות שנקט צה"ל באותה תקופה נגד מחבלים בלבנון, ואף השתתף בפשיטה הגדולה לביעור קני המחבלים ב"פתח-לנד". בכל הפעולות האלה הצטיין כחייל מאומן וכלוחם מעולה, היודע לעמוד באתגרים הקשים ביותר. בצניעותו הרבה ובדאגתו הכנה להוריו, מעולם לא סיפר בבית על פעולות אלה, והדברים נודעו לבני משפחתו רק לאחר נפילתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף עמי בקרבות הבלימה המרים, שניהלו כוחותינו נגד הצבא הסורי ברמת הגולן. הוא נבחר לפעול כתותחן בצוות הטנק של מפקד הפלוגה שלו, אייל שחם ז"ל. מעשי גבורתו של צוות הטנק הזה זכו לתיאור מפורט בספרו של זאב שיף, "רעידת אדמה באוקטובר". ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נהרג עמי מפגיעת פגז מרגמה בצריח הטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "סמל ראשון עמרם היה חייל מעולה, נאמן ומסור לתפקידיו. הוא היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו".