תורגמן, מנשה

בן מזל ומשה, נולד ביום י"ט בטבת תרפ"ט (1.1.1929) בתל-אביב. למד בבית-ספר יסודי ואחר-כך סיים בהצלחה את לימודיו בבית- הספר המקצועי על שם מכס פיין. בשנת 1944 הצטרף ל"הגנה", התאמן בגדודי הנוער והועבר לחי"ש. בתחילת שנת 1946 עבר בהצלחה קורס ממושך לסיירים, מקצוע שהיה חביב עליו ואשר הקנה לו את הכרת הארץ, ובייחוד – הדרום והנגב. בשל שליטתו בשפה הערבית נמסרו לו תפקידים מיוחדים ובהמלצת מטה חי"ש בתל-אביב עבר גם קורס ימי. מנשה היה בעל גוף מוצק, ישר וטוב- לב. תמיד נראה חיוך על שפתיו והיה הרוח החיה בקרב חבריו. הוא אהב מוסיקה והיה בעל שמיעה מוסיקלית. בתקופת המאבק בבריטים ובפורעים הערבים השתתף בפעולות רבות: "ליל וינגייט", פעולות בשכונת התקווה, נקמת דם נרצחי גן הוואי ועוד. עם החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 התגייס לשירות מלא ומאז היו חייו קודש ללחימה על עצמאות ישראל. מנשה השתתף בהגנה על תל-אביב, עבר בהצטיינות קורס סמלים ומפקדי-כיתות קרביים, לקח חלק פעיל בפעולות סיור ביאזור ותל-א-ריש ועמד בראש כיתה במבצע "נחשון" וליווי שתי השיירות הגדולות לירושלים. אחרי הקרב רב-הדמים על לטרון הוטל על מנשה לאסוף את הפצועים הרבים. משם עבר לחטיבת "גבעתי", אימן אנשי גח"ל (גיוס חוץ-לארץ) והשתתף בכיבוש הכפרים בדרום הארץ. כמו-כן היה בין אנשי המשוריינים שעלו על הכפר אל-קובאב ועם הסיירים בכבישי רמלה ולוד. עם פלישת המצרים לחם במחלקה הפורצת, שתקפה את בניין משטרת עיראק-סואידן ובקרב הגדול על אשדוד. עם הכרזת ההפוגה הועבר לנגבה, אימן שם נוער מאנשי גח"ל והתחבב עליהם מאוד. עם התחדשות הקרבות מונה מפקד-קטע והשתתף בסיורים ובקרבות "עשרת הימים" שלאחר ההפוגה הראשונה. השתתף בכיבוש הכפר עיראק-סואידן, עיבדיס, בית- עפא ומשלט נוסף. בפעולה זו נפצע מפקד המחלקה ומנשה נטל על עצמו את הפיקוד וסיים את הקרב בהצלחה. בלילה האחרון שלפני ההפוגה השניה יצאה הפלוגה להתקפה כשזמר בפיה. מיד לאחר הנסיגה, בה נפלו פצועים רבים, חזר ויצא בחצות הלילה לאסוף את הנשארים. באחת הפעולות נתקל בפצוע, חבש אותו בחולצתו, הביאו לנגבה, וכך הציל את חייו. עם ההכנות לפריצת הדרך אל הנגב הועבר למחלקה לתפקידים מיוחדים שהורכבה מאנשי "שועלי-שמשון". בקרב חוליקאת לקח מנשה בשבי שבויים מצריים וביניהם קצין. לאחר פריצת הדרך קיבל חופשה ל24- שעות וביום שבו חזר מחופשתו השתתף בהתקפה על משלטי "דרך בורמה" המצרית. ליד גדרות-התיל נפגע ונפל, ביום ל' בתשרי תש"ט (2.11.1948). כעבור 8 חודשים נמצאה גופתו וביום י"ד בתמוז תש"ט (11.7.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.