תורג’מן, יעקב

בן רחל ויוסף, נולד ביום י"ד בניסן תר"ץ (12.3.1930) בירושלים ולמד בבית-ספר יסודי. לאחר הנצחון על גרמניה הנאצית, כשהמתנדבים העבריים בצבא הבריטי כבר החלו לחזור לארץ, רצה יעקב להתגייס לצבא, אך בגלל גילו הרך לא נתקבל לשירות, אם כי הלך ממשרד אחד למשנהו, ומשירות אחד למשנהו. לאחר מאמצים רבים נתקבל בחודש נובמבר 1947 לשורות הנוטרים ויצא מיד להרטוב שבהרי ירושלים. מיום שיצא להרטוב ועד יום מותו היו חייו קודש ל"הגנה" ולא זכה לבקר בבית אימו, אשר מאז לא ראתהו עוד. נטייה זו, ללבוש מדים ולשאת נשק, באה לו ליעקב עוד בילדותו. הוא אהב את החופש וידע כי יש להילחם בעדו. חבריו העריצוהו והיו גאים בו על כשרונותיו ואומץ-לבו. בהרטוב שירת כנוטר עד שפרצה מלחמת-העצמאות. המקום המבודד באזור הספר של ירושלים, אשר האויב הסתער עליו מכל עבר, פונה מתושביו ולוחמיו. בשעת הפינוי היו גם פצועים במקום ויעקב התעכב כדי להעבירם ונשא על שכמו במשך יומיים את אחד הפצועים עד שהגיע למקום-מבטחים. אחרי זה עבר לתל-אביב והתגייס לצבא הגנה לישראל ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בקרבות לוד ורמלה ואף זכה לראות בשחרורן. אחרי-כן יצאה פלוגתו לאזור ג'נין ושם נפל, ביום י"ג בתמוז תש"ח (20.7.1948) בעת סיור, כשרימון התפוצץ בידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.