תובל, יעקב

בן מוריס ואיריס. נולד ביום כ"א בסיון תש"י (6.6.1950) בחיפה, ולמד בבית הספר היסודי "החשמונאים" ובבית הספר "רביבים" ברמת גן. בנערותו היה חבר בתנועת "הנוער העובד". אחרי כן הצטרף לגדנ"ע ואף יצא עם חבריו לצעדת ארבעת הימים. יתר על כן, היה חבר באגודה להגנת הטבע. הוא היה בן אוהב, נאמן ומסור להוריו. נוסף על הישגיו כספורטאי מצטיין באתלטיקה ובמשחקי הכדור, היה חובב מוסיקה מוכשר, מחלל בחליל ומבדר את חבריו בקולו הערב. היו לו חברים רבים גם מבני חוץ לארץ שהכיר במסגרת השירות הלאומי מטעם בית הספר. עם רבים מהם קשר קשרי ידידות אמיצים והתכתב עמם בלשונם, בזכות שליטתו הטובה בשפות זרות. בחילופי מכתבים אלה שימש יעקב שגריר טוב לישראל ובאמצעותם לימד לא פעם זכות על עמדות המדינה. יעקב גויס לצה"ל במאי 1968 והוצב לחיל השריון. הוא הצטיין כחייל וכאיש מקצוע מעולה, אך לא הספיק לשרת זמן רב את מולדתו. ביום י"ח באלול תשכ"ט (1.9.1969), נפל בהתקפת אויב באזור תעלת סואץ והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מורתו בבית הספר היסודי כתבה עליו: "היה לך חיוך מיוחד שמעולם לא סר מעל פניך – – – והוא היה כצחוק מתפרץ מעיניך. נדמה שאילו רצית להזעיף פנים, גם אז לא היית יכול להסתיר אותו חיוך מופלא – – – באותם ימים נער שובב היית, אוהב מעשי קונדס, עירני ותוסס; ולא אחת ביקשתי לבלום את עירנותך המתפרצת – ותמיד מצאתי נכונות מצדך – – -אף פעם לא נהגת חוצפה ועזות מצח ולא גרסת כפירה בעובדות או התחמקות מן האמת. תמיד האמנתי בך – ואתה לא איכזבת – (עם סיום כיתה ח' נפרדנו – – – שמעתי מפי חבריך ומפקדיך כי היית בין הטובים והאמיצים, העשויים ללא חת, בין המתנדבים למבצעים מיוחדים. גיבורי אומה – רק בזכותם אנו חיים". מפקדו ספד לו ליד קברו וציין אותו כאיש צוות טנק מוכשר, מלא מרץ ויזמה ונאמן לתפקידו ולידידיו בפלוגה. "היכרתי את יעקב כחייל אמיץ ודבק במטרה; לכן נשלח פעמים רבות, הוא וצוותו, לביצוע משימות יוצאות דופן. גם שלשום יצא חברנו למלא את תפקידו בקו התעלה. יעקב נפל בקרב בו מילאו הוא וצוותו (שנפל עמו) את תפקידם בכבוד ובאומץ. הדבקות במשימה ואומץ הלב של יעקב ישמשו דגל ונס לחיילי היחידה וקציניה". הוא סיים בדברים קצרים אלה: "הורים! בנכם היה גיבור!" במכתב התנחומים להורים השכולים כתב המפקד: "יעקב היה מסור למולדתו והשתדל כמיטב יכולתו למלא את כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות". מכתבו מסתיים בדברים אלה: "בנכם נפל על קיום ריבונות ישראל על קו תעלת סואץ, למען יחיו אחרים. אנו, מפקדיו, מרכינים דגלנו לזכרו. נמשיך לאור מופת חייו של בנכם, לחנך דורות לוחמים ונמשיך בדרך זו, קשה ככל שתהיה, עד בוא השלום". שמו ותמונתו כלולים בחוברת "פלוגה ב' משתחררת".