תבור, יהושע (“שושו”)

בן יוסף ואסתר. נולד ביום כ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948) ביקנעם. את לימודיו בבית-הספר היסודי סיים ביקנעם ולאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" אשר בעפולה. בגלל הפגם שבלבו מיום היולדו היו חיי-הנער קשים כי לא השתתף בטיולים, לא לקח חלק בספורט ובכלל אסור היה עליו לעשות כל מאמץ גופני. אולם בהגיע יום-גיוסו לצה"ל התבשרו ההורים כי יהושע יחוייל – אמנם בהגבלה, ולאושרם, וגם לאושרו לא היה גבול. זה היה בספטמבר 1966 ויהושע צורף לאימונים צבאיים בין צעירים אשר כושרם הצבאי היה לקוי. כתום תקופת האימונים הוצב ליחידת נח"ל ולשירות ללא תשלום במשק יודפת ושם התבלט בעבודה וזכה להערכה. שם גם הכיר נערה ונפשם נקשרה באהבה. מדי פעם היה יוצא לחזית ושמח שאין "בודקים בציציותיו" ומרשים לו לצאת לפעולה קרבית יש שהיה מתחלף עם חבר קיבוץ אחר, כשהלה היה חשוב למשק. את מותו מצא בתעלה, מקום שם התנהלה מערכה כבדה. יהושע היה מריע לכל פגז והיה מעודד את חבריו-לנשק; זה היה בקרב ביום ד' באייר תשכ"ט (22.4.1969) בחילופי-האש עם חולייה מצרית דרומית לאגם המר הקטן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביקנעם. במכתביו האחרונים היה מונה את הימים ושפך אל רגשי לבבו בגעגועים הביתה ולנערתו-אהובתו. אחרי שמפקד-היחידה כתב מכתב-תנחומים להוריו בשמו, בשם מפקדיו וחבריו-לנשק, שהם מוקירים את זכרו ומשתתפים באבלם הכבד, כתב מפקד פיקוד הנח"ל מכתב להורים השכולים ובין השאר כתב לאמור: "בסיימי תפקידי כמפקד הנח"ל הנני חש חובה לפנות אליכם ולו בכתב, ולהיפרד מכם אישית בדרך זו… אנו חבריהם, אשר אתנו צעדו ובשורותינו נפלו, נמשיך לחנך דורות חיילי נח"ל לאור מופת חייהם…. המערכה כבדה ממנה מחיר- הדמים. לבם גאה בשרתם את בטחון ישראל ובעוד גאוותם נסוכה על פניהם – נפלו בפני בני עוולה. על כן זכותכם לשאת אתכם תמיד בגאון ובכבוד את גאוות יקירכם. בצאתי היום אברככם בשלום מי יתן ונזכה כולנו בעצמאות ובחירות בלתי-מעורערים, משאת נפש כל בן לאב שאבדו במערכה. חזקו ואמצו!" אחרי שנפל יהושע תרמו הוריו חמשת אלפים ל"י למימון מטוסי פנטום כדי לכבד בתרומה זו את זכר הבן שנפל בקרב על התעלה. לאחר נפלו הוציאו מושב יקנעם יחד עם קואופרטיב "אגד" חוברת בשם "שושו" לזכרו.