תבורי (טבוריסקי), יצחק

בן יהודית ויעקב. נולד ביום ב' בשבט תרע"ג (10.1.1913) בעיר קרמנצ'וג, רוסיה. כאשר עלה לארץ-ישראל התקבל לבית הספר הריאלי בחיפה ובלט בכשרונותיו ובהתעניינותו בשאלות היחיד והחברה. מאמר שכתב בעודו תלמיד ופורסם על ידי הסופר אליעזר שטיינמן בנושא "דמות הנוער בארץ וייעודו" עורר ויכוחים סוערים ביישוב. יצחק חיפש דרכים חדשות לתיקון האדם והחברה והיה פעיל ומפעיל בחוגי הסוציאליסטים החופשים. היתה לו נפש פיוטית והשירים שכתב כונסו בשני ספרים: "על סף הנכסף" (אותו הקדיש לזכר אחיו כתריאל) ו"ידידי הגמדים". השירים שכתב נבעו כאילו מאליהם מנבכי נפשו הסוערת והמתייסרת: "אני לא קראתי לשיר כי יבוא/אני לא רדפתי אחריו/הוא עט על שפתי ושרפן במעופו/וכאבן בשטפו גרף". כאיש ארץ-ישראל העובדת הצטרף בשנת 1932 לקבוצת חברים שהקימה את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. יצחק תבע מעצמו להיות בין המגשימים, בגופו ובנפשו ונתן ביטיו להרגשתו כעובד אדמה בשיר "מזמור לטוריה": "מארבע רוחות השמים/רגבים יספרו גבורותיך/ולא תספרנה מרוב/… בצור נחתה מכתך/והמים פרצו מן הסלע…/ ידי הכירוך עד תכלית/קדשוך לי כדין/"הרי את". הוא לא קיבל את אורחות החיים של הקיבוץ כמובנים מאליהם אלא חקר ושאל, התמודד בבעיות ופתרן בכוחות עצמו. בפרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט הצטרף יצחק לשורות המגינים והכשיר עצמו לכך מבחינה מקצועית. הוא הצטרף לפלמ"ח, עבר קורסים מקצועיים ולבסוף מונה כמפקד מחלקה והיה מדריך לנשק מסייע (מרגמות ומכונות יריה) מטעם מטה ה"הגנה". בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר כוחות בעלות הברית פלשו לסוריה, שהיתה נתונה לשלטון וישי אוהד הנאצים, הצטרף יצחק לאחד מיחידות הפלמ"ח (פלוגה א') שהצטרפו לכוחות הלוחמים. למרות כל פעילותו קינן בליבו הספק שמא אין הוא עושה את כל הנדרש מצעיר עברי באותם הימים. לבו הלך ונקרע בקרבו, שבועות וחודשים היה מתהלך כשהוא נתון להתייסרות עצמית אכזרית, עד שלא יכול היה לשאת יותר… ביום כ"ז באדר תש"ד (22.3.1944), נפטר יצחק והובא למנוחות בבית העלמין של הקיבוץ. הניח אישה, בן ובת. יצחק מונצח ב"ספר הפלמ"ח".