שש, דרור

בן נילי ושמואל, נולד ביום י"ח באלול תשכ"ב (17.9.1962) בירושלים. הוריו התגוררו ב"חוות הנוער הציוני" ליד סן-סימון, ועסקו בה בחינוך בני נוער. בן בכור היה דרור ונכד ראשון במשפחה, יפה-תואר ומוקף קרובים שגוננו עליו באהבה. דרור גדל בסביבה נאה, בנוף מרהיב, טובל בדשאים וגינת ירק. המשפחה והסביבה שבה גדל הטביעו חותמם על התפתחותו של דרור. כשמלאו לו שנתיים עברה משפחתו להתגורר באשדוד, ובה למד דרושה בשלוש הכיתות הראשונות של בית-הספר היסודי. בגיל הרך התבלטו בו תכונות של מחשבה עצמאית וסקרנות מדעית. הוא אהב בעלי-חיים, לרבות חרקים וציפורים, שהביא מן השדה כדי לעמוד על טבעם. בשנותיו הראשונות בבית-הספר באשדוד למד לנגן בחליל. הוריו טיפחו את סקרנותו הטבעית ואת דמיונו. מאשדוד עברה המשפחה לערד. דרור המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "יעלים" ונקלט בחברת הילדים. בתום העשור הראשון לחייו נפתח בפניו עולם הספר, והוא נהג להחליף יום-יום ספר בספרייה הציבורית. במשך הזמן נוצר קשר מיוחד בינו ובין הספרנית. בשנת 1973 יצאו הוריו בשליחות לקייפטאון שבדרום-אפריקה. דרור נקלע לחברה חדשה, בסביבה זרה שאת שפתה לא ידע. בתחילה התקשה בלימודים, אבל בתוך זמן קצר התבלט בכישוריו. הוא הצטיין בלימודים, היטיב לשחק שחמט ואף ייצג את בית-ספרו בתחרויות הליגה של בתי-הספר בדרום-אפריקה. דרור נהג לומר שילד ישראלי צריך להוכיח את עצמו כטוב ביותר, ובגישתו זו השתדל להצליח בכל אתגר שהציב לעצמו בבית-ספרו. אחרי שהגיע להישגים במשחק השחמט הוא לא מצא בו עוד סיפוק והחל להתעניין בנושאים אחרים, בעיקר מדעיים. בכוחות עצמו התחיל ללמוד אלקטרוניקה, וחדרו הפך למעין מעבדה גדושה בחלקים מכניים ואלקטרוניים. לפעמים הצליח דרור אף לתקן מכשירים אלקטרונים ביתיים. בדומה למשחק השחמט הוא נתפס למשחק הטניס. ככל חבריו בכיתה נמשך דרור אחרי ענף ספורט זה, ובתוך זמן קצר יחסית הצליח להתקדם ולהגיע להישגים. לדרור היו תחביבים שונים: שחמט, טניס, אלקטרוניקה, שיחות ממושכות עם חברים, טניס-שולחן והפלגה בסירה שרכש לעצמו, כמו-כן מצא זמן ועונג לטפל באחיו הצעיר. בשנת 1976 חזרה המשפחה לארץ, ודרור חזר ללמוד בבית-הספר המקיף בערד. שוב עמל קשה כדי להיקלט בחברת התלמידים ולהשיג את רמת הכיתה. התנאים בבית-הספר בארץ היו שונים מאלה שהתרגל להם בדרום-אפריקה, אבל עלה בידו להתמודד עם המציאות החדשה. הוא בחר ללמוד במגמת מחשבים, מפני שבמקצוע זה ראה אפשרויות התבטאות והתקדמות המתאימות לו. בחופשותיו הצטרף דרור ל"נוער שוחר מדע", יצא להשתלם בשני קורסי קיץ ובימי הלימודים ביקר באופן פרטי באוניברסיטאות ירושלים ובאר-שבע כדי להריץ שם תוכנות, שתכנת מחוץ לחובות הלימודים ולמסגרתם. בכיתה י"א התוודע דרור בראשונה לגיטרה. כמו לכל תחביב מתחביביו, נתפס גם לגיטרה במלוא העוצמה. בתוך שנתיים למד דרור לפרוט ולהפליא בנגינתו, ושוב לא נפרד מן הגיטרה גם בשירותו בצה"ל. היא הייתה בת לווייתו בכל נדודיו, באימונים ובמבצעים. דרור השלים את לימודיו בבית-הספר בהצטיינות, בייחוד במקצועות הריאליים. ברור היה לו, שלאחר גמר שירותו בצה"ל ילך ללימודי מחשבים בטכניון בחיפה. לפי בקשתו, הוקדם מועד גיוסו בחודשים אחדים ונקבע לנובמבר 1980. לאחר לבטים רבים הוא החליט לבחור לשרת בחיל-השריון. כדרכו בכל עיסוקיו. נתפס דרור גם למקצוע הטנק במלא הרצינות. הוא אהב את הטנק, למד סודות ביצועיו וחיפש דרכים לשיפורו. דרור עבר קורס טען-קשר, ובנובמבר 1981 סיים בדרגת סמל קורס מש"קי טנקים. אחר-כך הוא המשיך בקורס קציני אג"ם, שסיימו בפברואר 1982 ועבר לקורס קציני שריון. בקורסים השונים והרבים התגלה דרור כמהיר תפיסה, עקשן, מקצוען השואף לשלמות ואחראי. משום כך, הוא קודם במסלול מהיר ואף שובץ לטנק המ"פ. כשבוע לפני סיום הכשרתו למפקד מחלקת טנקים פרצה מלחמת שלום הגליל ויחידתו עלתה ללבנון. במשך 72 שעות רצופות לחמה היחידה, כשהיא מפלסת את דרכה ומתקדמת בציר המערבי של בקעת הלבנון. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) נהרג דרור והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הוא השאיר אחריו הורים, אחות ואח. בן 20 שנים היה בנופלו. על לחימתו קיבל דרור ציון לשבח, וזה תיאור המעשה: "סג"ם דרור שש ז"ל שימש כטען קשר בצוות טנקים במהלך מלחמת שלום הגליל. צוות טנקים זה היה צוות מוביל בקרבות ג'זין ועין-א-תינה. צוות זה, השמיד תוך כדי הסתערות טנקים סוריים, בכך תרם תרומה מכרעת בהשגת יעדי הגדוד והחטיבה. הצוות פעיל במיומנות ומקצועיות רבה. בקרב עין-א-תינה נפגע הטנק וסג"ם דרור שש ז"ל נפל. בהתנהגותם ובמעשיהם אלה גילו סג"ם דרור שש וחבריו לצוות אומץ לב מיומנות ומסירות רבה". לזכרו של דרור כתב אביו והוציא ספר שירים בשם "כציפור לנוד כדרור לעוף".