ששי, רענן

בנם של רחל וציון. נולד ביום כ"ד באדר א' תשל"ח (3.3.1978) במושב שובה בצפון-מערב הנגב, סמוך לנתיבות. ילד שלישי במשפחה בת שבעה ילדים, אח לשלום, לימור, גאולה, ניר, שירה ומיכל. רענן, "רענני" בפי אוהביו, היה ילד מוכשר ומוסיקלי, שכבר בגיל שלוש לימד את עצמו לקרוא. בגיל ארבע החל לנגן בחליל סופרן בבית הספר למוזיקה במועצה האזורית, וגם למד ריקוד בלט יחד עם אחותו לימור עד גיל שש. בהמשך ניגן באורגן ובחצוצרה. בזכות כישרונו קיבל תמיד תפקידי מפתח בגן הילדים. בסיום שנות הגן הייתה מסיבה שעניינה ארץ ישראל, ובה רענן הקריא מהתנ"ך את הבטחת ה' לאברהם:" ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך, ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית פרק יב' פסוק א-ב ) וכן דקלם שיר של מרים ילן שטקליס. רענן למד בכפר מימון. תחילה בבית הספר היסודי האזורי "נועם תושיה", משם המשיך לחטיבה ותיכון בישיבת בני עקיבא "בית יהודה". בנוסף ללימודים היה חניך ואחר כך מדריך בתנועת בני עקיבא במושב מגוריו. בבית הספר היסודי בלט רענן ברוחב אופקיו, ביכולותיו ובזיכרונו הטוב. הוא למד בקלות, ומעבר ללימודים היה אוטודידקט, קרא ספרים בלי סוף, קרא עיתונים והתעניין בפוליטיקה וכך רכש ידע רב במגוון נושאים. מגיל צעיר בלט כבעל שפה עשירה ויכולת חריזה גבוהה, ולא פעם סייע לאימו המורה בכתיבת חמשירים לצרכי עבודה. פעמים רבות נשלח רענן לייצג את בית הספר והמושב בחידונים בנושאי ארץ ישראל, מורשת, יהדות, חגי ישראל, היסטוריה או ירושלים. בדרך כלל זכה בחידונים וקיבל ספרים כפרסים. פעם, בגיל עשר, נשלח ברגע האחרון – רק ביום האירוע, ללא הכנה – לייצג את המושב בחידון בנושא ירושלים. לאותו חידון נשלחו שני נציגים מכל מושב ורק את מושב שובה ייצג רענן לבדו – ולמרות זאת זכה במקום הראשון. בזכות זאת נשלח לתחרות הארצית, שם זכה במקום השלישי. גם בחידון הארצי היה מתחרה יחידי מול זוגות של מתחרים, והמנחה אבשלום קור אמר בסיום – "טובים השניים מן האחד, ורענן עשה זאת לבד". בדרשת בר המצווה שלו הודה רענן להוריו ולמוריו וסיפר על תקוותיו: " … והנני אסיר תודה להורי היקרים ולמשפחתי אשר לא חסכו עמל וטורח, מאמץ ויגיעה כדי לגדל ולחנך אותי מקטנותי עד היום. ותודתי נתונה לכל מורי ורבותי שלימדוני ועשו ממני איש בעל מצפון וידע, וחוש מוסרי יהודי, לתפארת עם ישראל במורשתו עתיקת היומין. חן חן לכל האורחים שבאו לכבדני בשמחתי, ותקוותי ותפילתי שאצליח בלימודי להיות בן נאמן לאלוהי ישראל, לתורת ישראל ולעם ישראל". גם בישיבה התיכונית היה רענן דוגמה ומופת, אהוב ומקובל על כולם, כריזמטי, דאג לכולם ונתן לכל אחד את ההרגשה שהוא חברו הטוב ביותר. הוא התגלה כבעל יכולות מבריקות לאיתור בילויים מוצלחים לחברים, אך גם למד היטב וסיים תיכון עם בגרות ריאלית, חמש יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה. סיפר יוחאי, חבר לישיבה: "כשאני הגעתי לפנימייה פגשתי הרבה חברים, אבל אף אחד מהם לא תמך בי יותר מרענן. היה אח בוגר, אבא קטן. מגיעים לפנימייה אנשים גדולים, גבוהים, אבל כולם עדיין קטנים מאוד בנפש, ויש בחור צנוע כזה שתמיד יושב בצד וייקח אותך על הגב שלו וילמד אותך איך שורדים בפנימייה … בהתחלה רענן פשוט גידל אותנו, כך אני קורא לזה, ובכיתה י"ב אני חושב שכולם גמלו לו בהחלטה הזאת – למנות אותו לרב פורים …" בפורים של שנת הלימודים האחרונה נבחר רענן פה אחד על ידי כל התלמידים להיות "רב פורים" בחגיגה של הישיבה. הבחירה, שמעידה עד כמה אהוד הנבחר על כולם, באה לו בהפתעה, וזו רק גדלה כשהובא לחגיגה ברוב פאר במסוק שנשכר במיוחד, ומומן ע"י חבריו לפנימיה. הרב שמעון כהן, שהיה מחנך של רענן, סיפר: "את רענן זכיתי לקבל בכיתה י"א, ולא אחת היה צריך לעמול קשה איתו. מתוך חברות, מתוך נעימות … זכינו לראות אותו כשהוא מוציא את כל כוחותיו מן הכוח אל הפועל. וכשהוא רואה חבר – מה שלומך? איך הולך? מה קורה בצבא? איך זה מתפתח? הכול מתוך שמחה. נפש גדולה, מסירות גדולה, שמחה … אשרי המשפחה שזכו לגדל ילד ופרח שכזה". רענן היה נער מיוחד ומקסים, צנוע וישר, אחראי ובוגר בכל מעשיו. איש חסד למשפחתו, לחבריו ולכל אדם. הוא בורך בידי זהב ותמיד הפגין יכולת נתינה אינסופית ללא בקשת תמורה. הוא עזר בכל עבודות הבית, עזר לאביו במוסך שלו ככל שנדרש, לעתים עד הלילה, ובחופשות פסח התנדב לסייד בתי קשישים. חברו ירון בוסקילה מספר כי הייתה לרענן תכונה של כיבוד הורים שבשלה כל חבריו התקנאו בו. תמיד סיפר על הוריו בכבוד ובהערצה, והשפיל מבטו כשפגש אותם. המשפחה הייתה מאוד משמעותית עבורו. הוא כיבד מאוד גם את סבו וסבתותיו וסייע למבוגרים בכל צורך. סבתו ג'וליה הבטיחה לו את ביתה, באומרה – "רק הוא סעד אותנו". בבית ובין החברים התגלה רענן כבעל חוש הומור מפותח, שהצחיק את כולם ללא הפסק וגם אהב להתגלגל מצחוק בעצמו. רענן אהב מאוד ילדים, טיפל באחיו הצעירים ובאחייניו, פינק אותם ותמיד ידע לקנות מתנות מוצלחות לימי הולדת. הוא גם אהב מאוד בעלי חיים. מאחיו שלומי קיבל כלבה, דולי, וגידל אותה באהבה ובמסירות רבה. הכלבה הייתה מאוד קשורה אליו, מספרים בני המשפחה, אחרי נפילתו נעלמה הכלבה מהבית לשבועיים. מגיל צעיר רענן עבד בחופשות בעבודות מזדמנות, ובכספו הוא רכש מנוי לעיתון, בגדים ועוד. בהמשך אף מימן לעצמו רישיון נהיגה, והיה הראשון מבין חבריו שנהג. אהבתו לנהיגה ליוותה אותו כל חייו, ורענן היה בשמחה "נהג תורן קבוע" של המשפחה שהסיע את כולם לעיסוקיהם. רענן הקפיד לשמור על כושר גופני, נהג לצאת לריצות של חמישה קילומטרים, היה חבר במכון כושר בכפר עזה ושיחק כדורסל בישיבה ובמועצה האזורית. בעת לימודיו בישיבה טייל הרבה ברחבי הארץ, בעיקר ברגל ולפעמים בשילוב סנפלינג- גלישה מצוקים המשלבת אתגר התגברות על הפחד וטיול במקומות קסומים. רענן התגייס לצה"ל ביום 19.11.1996 וכ"מורעל" גולני הגיע לחטיבה. אחרי שירות כלוחם חי"ר עבר קורס מ"כים וקורס סמלים, ומשם נשלח לקורס קצינים. עזר, מפקד של רענן בצבא, סיפר: " … משום מה המחלקה כינתה אותו סבא. למה סבא ולא אבא? כי נראה שסבא זו דמות שממנה לומדים דברים, מטים אוזן לשמוע את הסיפורים, את מוסר ההשכל, האידיאולוגיה, מה היה פעם ומה קורה עכשיו. רענן היה הדמות הזו במחלקה. מצד אחד אחד שאוהב לעזור בכל דבר, מצד שני יכולים לספר החבר'ה על התפרצויות צחוק שלא ניתן לעצור, כשרענן צחק אז הוא צחק … רענן היה מאלה שעליהם נאמר 'אמור מעט ועשה הרבה', שפל רוח וצנוע. היו נותנים לו את המשימה הכי קשה והכי פשוטה והוא היה מתנדב לכך, ואם לא היה מתנדב והיו אומרים לו לעשות היה רץ מיד לעשות את המשימה בצורה הכי מהירה ועם התוצאות הכי טובות שיכולות להיות, כי זהו רענן". בועז, חבר לשירות הצבאי של רענן: "מטירון ביישן וחסר ביטחון (אך אחד שתמיד חלק עם כל המחלקה מהחבילות הנדיבות מהבית …) זכיתי לראות את רענן הופך ללוחם מיומן ואמיץ, שדואג קודם כול לחבר ששוכב לצידו במארב. ובהמשך – למפקד סמכותי ואכפתי, 'האבא של החיילים', שהצליח גם 'לקרוע' אותם באימונים מפרכים, ובשילוב בלתי אפשרי כמעט לשבת עם חייל בשלוש בלילה ולנחם אותו על הפרידה מהחברה". בקורס הקצינים היה רענן אהוד על כולם. התרגילים שפיקד עליהם, לעתים עם חברו מימי הישיבה ירון, היו המוצלחים ביותר. השניים גם ידעו לתכנן יחד איך להתל באויב בהצלחה. בסוף הקורס נבחרו שני החברים לנהל את התרגיל המסכם, כדי להותיר רושם טוב על המפקדים. רענן שירת כקצין חי"ר שנה בשירות קבע, ובנובמבר 2000 השתחרר בדרגת סגן. תפקידו האחרון היה מפקד מודיעין וסיור, עם התמחות בנהיגה ובמודיעין שטח. מאז שחרורו שירת במילואים כקצין בפלוגת סיור. אחרי השחרור מצה"ל עבד רענן במסוף קרני, בגבול רצועת עזה, כבודק ביטחוני של משאיות. במקביל שיפר בגרויות במכללת ספיר, ואחר כך למד באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע במכינה לקראת לימודי הנדסה. בת אל, חברה לעבודה במסוף, סיפרה על רענן: "הדברים החשובים שגיליתי בו זה הצניעות, הענווה, השקט הפנימי והנפשי הזה, שמושרה על כל מי שנמצא סביבו … את האור שנבע ממך, רענן, יכול היה לראות כל מי שהסתכל. מילה רעה מעולם לא נשמעה ממך, וככל שהרביתי להתלונן בפניך מצאת משהו מצחיק, מתוחכם, והכי חשוב – משכיח, להגיד לי". רענן נפל בעת שירותו ביום י"ב בטבת תשס"ב (27.12.2001). חמישה ימים קודם לכן, ב-23.12.2001, הוא החל שירות מילואים. לאחר שיצא מהבסיס הביתה בשל מות סבו נשאר לסייע ב"שבעה", ובדרך חזרה לבסיס נהרג בתאונת דרכים סמוך לקיבוץ כפר עזה. בן עשרים ושלוש בנפלו. רענן הובא למנוחות בבית העלמין בנתיבות. הותיר הורים, ארבע אחיות ושני אחים. על מצבתו נחקק כיתוב אישי: "זית רענן יפה פרי תואר, קרא ה' בשמך. לקול המולה גדולה הצית אש עליה, ורעו דליותיו" (ירמיהו י"א, ט"ז). באזכרת חודש לרענן אמר אבי אשכנזי: "חודש כבר עבר ועדיין קשה לעכל את החיסרון, את הכאב שרענן לא איתנו … מי שהיה בקרבת רענן היה לומד ממעשיו הטובים, היה מושפע ממידת החסד שהייתה בו – שהיה עוזר לכל הסובבים אותו בלי שיבקשו, בלי חשבון, לא משנה באיזו שעה יומם ולילה – היה לומד ממנו כיבוד הורים אמיתי ונדיר בימינו, מסירות נפש אמיתית למען עם ישראל בצבא, ענווה ונחת רוח. לכן החיסרון הוא בעיקר בכך שתחסר לנו ההתעלות הרוחנית שזכינו לה בקרבתו". במלאת שנה לנפילתו של רענן הוציאה המשפחה ספר לזכרו. בשער הספר נכתב פסוק שגם כתוב על מצבתו. בפתח הספר כתבו בני המשפחה: "רענן לא היה איש דברים אבל בעצם חייו – גמילות החסד הרבה שהייתה בו, כיבוד הורים, מסירות נפש למען עם ישראל בשירות הצבאי, צניעות, ענווה, ועוד מעלות רבות שרק חלקן נכתבו בספר – הטביע בסובבים אותו תוכן של מוסר וחוכמה. בספר כונסו הספדים ושיעורים שנאמרו לזכרו ולהנצחת דמותו, נאספו מאמרים העוסקים בסוגיה של פטירת אדם צעיר ובנושא של תאונות דרכים, וכן שירים ודברי זיכרון שנכתבו על ידי חברים וקרובים. ספר זה יהיה 'ספר תולדות האדם', אם נתבונן דרכו בדמותו המיוחדת של רענן ובמידותיו הנדירות, כמו שאמרו חז"ל 'עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים'". בתחילת הספר מצוטט ירון בוסקילה, חברו הטוב של רענן מאז כיתה ט': "אני לא צריך אבן, ספר או סרט כדי להנציח אותך, כי שום דבר מהדברים האלה לא יכולים להכיל אותך או לתאר אותך ולו במעט. אצלי אתה מונצח בראש ובלב תמיד, אחי". אחותו של רענן כתבה, על פי אותיות שמו: "רענן יקר אהוב ליבנו / עילוי נשמתך הייתה למרומים / נמהרת מאוד ליד האלוקים / נשמתך תהיה צרורה בצרור החיים. // שם תחיה עד לתחיית המתים / שלך יהיה רק טוב במרומים / ינצור זיכרונך בליבנו לעד ולעולמים". בשיר נוסף כתבו בני המשפחה: "כן היה לי אח בלתי נשכח / שממני הוא נלקח / אותי מעולם הוא לא שכח / כל מה שרציתי מיד נתן וכלום לא לקח / כל כולו היה גמ"ח. / רענן, החדר שלך נשאר גלמוד כל כך / הלכת סתם כך … // אותך נמשיך לאהוב ולהוקיר / תמונותיך עדיין תלויות על הקיר / לא אשכח את שמחתך / ועכשיו שאינך, אין מי שיחליף אותך". חבריו של רענן ללימודים הפיקו סרטון לזכרו. במקום התאונה, בכניסה לקיבוץ כפר עזה, נשתל עץ זית ולצדו הונחה אבן ונקבע לוח לזכר רענן. במושב שובה הוקם בבית הכנסת "אהבה ואחווה" אולם אירועים בו מונצח רענן, בן המושב. בניית האולם נסתיימה בתשרי תשע"ב (אוקטובר 2011) ועל קירו נחקק הפסוק: "ואני כזית רענן בבית אלוהים. בטחתי בחסד אלוהים עולם ועד" (תהילים נ"ב, י').