בן ז'קלין ופנחס, נולד ביום כ"ח באב תשכ"ב (28.8.1962) בחדרה. עופר למד בבית-הספר היסודי "אחד העם" ובבית-הספר התיכון הכללי בחדרה. מילדות הוא התבלט כתלמיד מחונן, רציני, מופנם ורגיש. הוא התרחק ממעשי הקונדס של חבריו בבית-הספר. שקדן היה עופר, דבק במשימות שנטל על עצמו. הוא מצא עניין רב בעולם החי, בציפורים ובחרקים. בהיותו תלמיד בכיתה ו', העמיק עופר את הסתכלותו בטבע ובחי. הוא היה פעיל ב"חברה להגנת הטבע", בבית-ספר שדה שבמעגן מיכאל והשתתף בחוג הצפרים. למרות אופיו הרציני והמופנם, פיתח עופר חוש הומור עדין. הוא המציא חידודי לשון מפתיעים בכתב ובשיחה, התבלט בכישוריו היצירתיים, היטיב לצייר וכתב שירים וחמשירים, שביטא בהם את רגשותיו על הסובב אותו. בהיותו בן 13 שנים, לקראת חגיגת הבר-מצווה שלו, התקרב עופר מאוד לסבו, שהכין אותו לעלייה לתורה והדריך אותו במצוות הדת. הקשר בין המסורת ובין אהבתו את הארץ היה חלק מתפיסת עולמו. ככל שהתבגר, גברה התעניינותו בידיעת הארץ. הוא היה דבק באמונתו בזכות עם ישראל על ארץ-ישראל השלמה. שני נושאים היו אהובים עליו: ביולוגיה וארץ-ישראל, ובשניהם הרבה עופר לעסוק. בכיתה י"ב, כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, הוא לקח חלק פעיל בארגון גרעין נח"ל, שנועד להתיישב באיזור גבעון שליד ירושלים. גם עבודות הגמר שלו בכיתה י"ב נסובו על שתי אהבותיו. עופר כתב עבודה על תולדות קיסריה הקדומה, ובד בבד כתב עבודה על נמלת הקציר. בחיפושיו אחר חומר על קיסריה, התנדב עופר לעבודות חפירה שביצעה משלחת ארכיאולוגית של האוניברסיטה העברית, בקיץ 1979. באשמורת האחרונה של הלילה הוא היה יוצא רכוב על אופניים מביתו בחדרה לקיסריה, ובשקט האופייני לו ביצע עבודתו בחפירות, ותוך כך עסק גם בריכוז חומר ספרותי על תולדות קיסריה. שאיפתו הייתה לשרת בגרעין נח"ל, שבהקמתו עסק. עופר גם התנדב ויצא לתקופת שירות קדם-צבאי בהתיישבות, שבאיזור גבעון. אולם מסיבות חברתיות, התפרק גרעינו, ועופר מצא את עצמו משרת בחיל-השריון. בתחילה הוא היה מאוכזב, ואף ביטא במרירות את אכזבתו, אבל השלים ואמר: "הלא גם השריון חיל הוא בצה"ל", ומילא את חובותיו במסירות. בנובמבר 1980 גויס עופר, עבר אימוני טירונות, השתלם בכמה קורסים, הצטיין בהם. בשלב זה הוא קיווה שיישלח לקורס מפקדי שריון, אבל מפקדיו העדיפו לשלוח אותו לקורסים מקצועיים. הוא התקדם בסולם הדרגות, והגיע לדרגת סמל. עופר השתתף במלחמת שלום הגליל. אחרי המלחמה, הוטל עליו לטפל בשיפוץ טנקי-גישור שנפגעו בקרבות. הוא ביצע את עבודתו זו במסירות ובמיומנות, ומפקד גדודו ביקש להציע אותו כמועמד לקורס קצינים, אבל הפעם סירב עופר להצעה. הוא היה שקוע בעולמו הפנימי, היצירתי. הוא הרבה לצייר, להתבונן בטבע, וביצירתו מצא ביטוי לכישוריו ולרגשותיו המופנמים. ביום כ' בניסן תשמ"ג (3.4.1983), נפל עופר בעת שירותו, כאשר המכונית שנהג בה התנגשה חזיתית במכונית שבאה ממול. בן 20 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחדרה. עופר השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב נחומים למשפחתו: "עופר היה אהוד מאוד על חיילי הגדוד ומפקדיו, אף ששהה עמנו תקופה קצרה. לא היה אפשר שלא להכיר את אופיו המיוחד ולאהוב אותו. הוא היה שקט, ביישן, מסוגר ומכונס בתוך עצמו, אחד האנשים היפים עמוק עמוק בפנים. תמיד אהב לעזור לחבריו, ולא היסס לוותר על טובתו האישית למען אחרים. הוא אהב לצייר, ליצור. אהב טבע ונוף, אהב את החיים". לזכרו הופיע ספר, ובו העלו בני משפחתו וחבריו קווים לדמותו. בספר הופיעו מקצת מיצירותיו: ציורים ושירים, ושתי העבודות שכתב בבית-הספר התיכון על תולדות קיסריה הקדומה ועל נמלת הקציר
