ששה-הלוי, יהושע

בן חנה ויצחק, נולד ביום י' באב תרס"ט (28.7.1909) בפתח תקווה. שם התחיל ללמוד בבית-הספר ואחר-כך עבר עם הוריו לעכו ומשם לחיפה ולמד גם בבית-הספר הריאלי, ובתקופה מאוחרת יותר היה תלמיד שלא מן המנין בטכניון. יהושע הצטיין בלימודים, בייחוד בפיסיקה ומסגרות מיכנית. ל"הגנה" התגייס עוד בילדותו שלא מדעת, כשאירגן בעכו, ואחר-כך בחיפה, קבוצות ילדים יהודיים להחזרת מכות נאמנות לנערי הערבים התוקפים אותם בדרך לבית-הספר. בגיל מבוגר היה מספר זיכרונות אלה לחבריו ב"הגנה" ואומר: "הערבים אינם יודעים פוליטיקה, הם מוכרחים להרגיש את נחת זרוענו ואז תהיה לנו עימהם שפה משותפת, אני ה'צבר' מבין את שפתם…" בגיל 16 החל לעבוד כעוזר למסגר בבית-החרושת "שמן" והצטרף ל"נוער העובד". אחר-כך השתלם במקצועו בחוץ-לארץ בעזרת בית-הספר וגם בארץ הוסיף להשתלם בעזרת ספרים ושיעורי- ערב בהדרכת המנהל הטכני נחום וילבוש, וכך היה לבעל-מקצוע מובהק כמסגר-רתך. עם היותו אחראי לעבודות הגדולות היה מתייחס לעובדים הצעירים ביחס אבהי ונתן יד לכל עבודה פשוטה בנחת ובכנות כדי לעזור לצעירים בעבודה ובהשתלמות מקצועית. בפרוץ מלחמת-העצמאות אירגן את בניית המשוריין להסעת עובדי "שמן" מחיפה וכשנסגר המעבר בדרך ואדי רושמייה בגלל הסכנה היו הוא ושאר העובדים תושבי קרית חיים (הוא היה מראשוני מתיישביה עם אישתו, בתו ובנו) מארחים את חבריהם מחיפה ללינת-לילה בבתיהם. יהושע עזר בידע המקצועי שלו ובתושיתו הרבה לייצור המלחמתי של ה"הגנה". כמו-כן השתתף בפיצוץ הגשר בדרך לעכו ובהגנת רמת יוחנן מפני הדרוזים. כעובד חיוני ב"שמן" רותק למקום עבודתו ולא גויס לשירות מלא. אך בפל"ם קרית חיים מילא את חובתו כמקלען וכפעם בפעם היה יוצא לשירות גם למקומות מרוחקים. כך יצא גם למיאר (תרשיחא) ושם נפל, ביום י"ז בתמוז תש"ח (24.7.1948), כשמאות ערבים תקפו את עשרות אנשי פל"ם מגיני המשלט. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. זכרו הועלה בחוברת "בני קרית חיים".