שר, יעקב

בן אניטה וברוך, נולד ביום כ"ד בכסלו תרפ"ב (25.12.1921) בעיר טורצ'ין, פולין. יעקב למד בבית-ספר עברי והצטיין בכל הלימודים ובייחוד בשפה ובספרות העברית והיה פעיל בתנועת בית"ר. הוא גדל במשפחה ששאפה לעלות ארצה וראה את עצמו כעובר-אורח בגולה. אחרי סיום לימודיו בבית-הספר רצה אביו שישתלב בעבודת בית-מסחרו וסירב לשולחו לגימנסיה העברית בביאליסטוק. יעקב ברח מהבית ורכב על אופניו עשרות ק"מ לביאליסטוק. מנהל הגימנסיה רצה להפנות אליו תלמידים לשם מתן שיעורים פרטיים על-מנת שיוכל להתפרנס וללמוד, אך אביו השלים עם רצונו עד שסיים את לימודיו ב-1939. בראשית מלחמת- העולם השנייה אמר לעלות ארצה עם קבוצת חברים, אך נתפס על הגבול על-ידי הרוסים והועבר לתחום רוסיה (ושוב לא ראה את הוריו ואת אחותו שנרצחו בידי הנאצים). אחרי סבל רב, רעב, מחלות וכלא, הצליח להתקבל לצבא הפולני והגיע עימו לארץ-ישראל דרך איראן ועיראק בשנת 1944. כשנודע לו שגדודו עובר למצרים ערק מהצבא הפולני. אם כי בחוץ-לארץ היה חבר בית"ר לא הצטרף בארץ לשום מפלגה. יעקב נאסר על-ידי הבריטים בשעת ביקור אצל חברת לח"י, וכעולה בלתי-לגלי נמסר לשלטונות הצבא הפולני ונדון כעריק ל-20 שנות מאסר. בהשתדלות אנשי-ציבור בארץ שוחרר אחרי שנה וחצי ובעזרת קרובים בחיפה הסתדר כשותף בקואופרטיב להובלה "שקל". יעקב התערה במהרה בארץ ואת אהבתו למולדת היה מביע בשירים שכתב בפנקס שנשא תמיד איתו. היה בעל מידות טובות, חבר טוב ועובד אחראי. יעקב הצטרף ל"הגנה" ובראשית מלחמת-העצמאות התגייס לצה"ל. הוא שירת בחטיבת "כרמלי" כרב-סמל אפסנאי בפלוגה ורוב הזמן מילא את תפקידו בקו-האש. ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948) בעת מבצע "ברוש", בשעת הפגזת איילת השחר, יצא מהחפירה כדי להעביר אליה חייל פצוע. פגז שני פצע שוב את הפצוע והרג את יעקב. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.