שרר, מאיר

בן צפורה ויהושע. נולד ביום א' באייר תש"ל (7.5.1970) בתל אביב, הבן הבכור במשפחה בת שני ילדים. היה קרוב מאוד לאחיו הצעיר שלומי, אותו אהב מאוד, תמך בו ועודדו תמיד. הקשר ביניהם היה הדוק מאוד והם היו שותפים בכול, בילויים, חוויות, ריבים, צחוק ודאגה. מאיר היה צבר יפה וזקוף, בעל מבט נעים בעיניים וחום רב בלב. אי-אפשר להיזכר בו ולא לדמות את עיניו המחייכות ופניו המאירות. חבריו ומוריו במשך כל השנים, ציינו את מסירותו, יחסיו האישיים עם חבריו וסיועו הרב לחבריו כאשר נזקקו לכך. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'אילנות' ברמת אביב ובמקביל ללימודיו היה חבר בתנועת הנוער 'השומר הצעיר'. מאיר התבלט ביחסיו החברתיים התוססים ואהב מאוד לארגן ימי כיף לחבריו מתוך רצון טוב ללא גבול ומעצורים. את לימודיו המשיך מאיר בחטיבת-הביניים בבית-הספר 'אורט' חוף שרון. נער נמרץ היה ופעיל חברתית. אהב מאוד בעלי-חיים, כלבים, חתולים ומעל הכול סוסים. בילדותו אהב מאיר את המסגרת הקיבוצית ובמיוחד את הגליל העליון. בן שש-עשרה היה כאשר סוף סוף הגיע לקיבוץ מלכיה בגליל העליון, אל נופיו הירוקים, האוויר הצח ואקלימו שכה אהב. שם סיים לימודיו בבית-הספר התיכון 'הר וגיא' בקיבוץ דפנה. נוסף ללימודיו התיכוניים השתלם מאיר ברכיבה ובהוראת רכיבה על סוסים. מאיר השתלב בחברת בני גילו ובימי החופש עבד בענפי המשק השונים. כאשר סיים לימודיו שב לביתו בתל אביב. לאחר חודשים ספורים חזר לגליל העליון לקיבוץ הגושרים. את עיקר זמנו הקדיש ל'אהבתו' הגדולה, הסוסים, והשקיע את מרצו בהרחבת ענף הסוסים במשק ובייחוד טיפח את חוגי הרכיבה לילדים. מאיר אהב את עבודתו ואת הסובבים אותו בקיבוץ הגושרים ובפרט את משפחת אהרון, שאימצה אותו אליה באהבה רבה. הוא אהב מאוד לבלות, לשחק במחשב, לטייל ברחבי הארץ ולצלם בעלי חיים שנקרו בדרכו. בחודש פברואר 1989 גויס מאיר לשירות חובה בצה"ל והוצב בחיל השריון. לאחר כשנה הורד הפרופיל הרפואי שלו עקב בעיות בברך. והוא עבר לשרת בחיל הכללי בממשל ג'נין. לדברי מפקדו, גילה מאיר מוטיבציה גבוהה ורצון להשקיע מעל ומעבר. במהלך שירותו נהג להזמין אל הקיבוץ את אחיו וחבריו מהצבא לטיולי רכיבת סוסים באזור. הוא תיכנן לשוב לביתו בתל אביב, תוכנית שלא הספיק להגשים. ביום י"א בשבט תשנ"ב (15.1.1992) נפל מאיר בעת שירותו והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו אם ואח – שלמה. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "מאיר היה חייל אשר ביצע באחריות ובמסירות את כל המשימות שהוטלו עליו. תמיד גילה מוסר עבודה גבוה. היה אהוד מאוד בין חבריו ומוערך בין מפקדיו".