שרפשטיין, גד (קורט, יהויכין)

בן לוטי וברנרד. נולד בשנת 1918 בברלין, בירת גרמניה. בילדותו חווה את כל האירועים שעברו על גרמניה בעת ההיא – תוצאות מפלתה במלחמת העולם הראשונה – התערערות הכלכלה והתערערות המשטר הדימוקראטי ועליית הקיצוניים מימין ומשמאל וכבר בגיל שבע בחר את דרכו לעתיד. הוא הצטרף לתנועת הנוער הציונית "קדימה" ובהיותו בן ארבע-עשרה הדריך קבוצת צעירים והטביע בהם את רעיונות התנועה הציונית את האמונה בחיים טובים יותר, בקיבוץ בארץ-ישראל. גד השקיע את כל מרצו בקניית השכלה ודעת, בעבודה עצמית בלתי נלאית רכש לו ידע מקיף בשטחים שונים זה מזה: אמנות, מתמטיקה, סוציאליזם, מוסיקה, גיאוגרפיה, פוליטיקה, וכל אשר ידע השתדל להקנות לחניכיו. שעות רבות הקדיש ללימודי העברית והקנייתה לחבריו-חניכיו. גד לא היה רק נאה דורש, הוא גם קיים. מטעם תנועת "הבונים" יצא עם קבוצתו להכשרה חקלאית בדנמרק וגם כאן, בעבודה פיזית קשה, רכש לעצמו מיומנות ובקיאות. היו לו ידי זהב ומוח פורה. הוא המציא "המצאות" רבות שהקלו על החיים בהכשרה ותיקן כל דבר הטעון תיקון. בתחילת חודש מרץ 1938 עלה גד עם קבוצתו, הכשרת גילאי הביניים, לארץ-ישראל ונתקבל לקיבוץ אלונים. הימים היו ימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט ויריות והתנפלויות, מעשי מיקוש והצתות היו מעשה של יום-יום בסביבות הקיבוץ. כחבר "הגנה" הצטרף גד לחיל הנוטרים ועמד על משמרתו בקוסקוס-וטבעון, בין חיפה לאלונים, ליד שיח' אבריק. הניתוק מהחברים בתקופת הנוטרות היה קשה, הוא חש כי עבודת השמירה איננה פרודוקטיבית והשתוקק מכל מאודו לחזור לחיי העבודה והיצירה בקיבוץ. למרות שנראה היה כי הסתגל לרעיון שיהיה עליו להמשיך ולשמור תקופה מסויימת עד אשר יימצא לו מחליף – כנראה שלא כך היה הדבר. ביום י"ד בתמוז תרצ"ט (1.7.1939), נפטר גד בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות אשר בקיבוץ אלונים. במלאת שנה למותו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו ובה דברי הערכה של חבריו.