שרף, אלה
בת דליה ויצחק. נולדה בקיבוץ בית השיטה ביום כ' בשבט תשמ"ג (3.2.1983), שהיה חודש סוער במיוחד באותו חורף. צעקתה בצאתה לאוויר העולם כאילו הודיעה לסובבים: "היי אנשים, אני פה, הגעתי לעולם!" ייתכן שאותו מזג-אוויר סוער בליל לידתה הוא שעיצב את דמותה ואופיה. משחר ימיה נכרה באלה אהדה לטבע, לחי ולאנשים ואת האהדה הזו נשאה לאורך חייה הקצרים. ילדה של חופש, של מרחבים, ילדה פקחית ועצמאית. ילדה מסודרת, מאורגנת, חמה ואוהבת חברים וחברות אהבה ללא גבולות. תמיד מוקפת חברים וכך גם ברגע פרידתה מעולמנו היתה מוקפת בחברותיה הטובות. הטבע והטיולים, הזריחות, השקיעות, הפריחות והפרחים גם הם היו אהבתה הגדולה. משחר ילדותה מילאה אלה את הבית בצנצנות פרחי בר שהביאה מהשדות. גם את עופות השמים אהבה ותמיד ידעה להגדיר איזה עוף חלף ממעל. אלה, אחות לרועי ועדי, אחות כייפית, חמה, מצחיקה, שובבה ואוהבת. ילדת משפחה, ילדה עם נשמה גדולה וטובה. ילדה שאהבה אמנות, ספורט, בישול, טיפוח הבית והסביבה. היתה פתוחה לכל הנכנס לבית, העניקה לכולם חום ואהבה והרגשה פתוחה ונוחה. אלה למדה בבית-הספר היסודי בבית השיטה, בבית-הספר "רמון" בקיבוץ מסילות, ובבית-הספר התיכון "אורט" בקיבוץ עין חרוד. אלה היתה חברה בתנועת "הנוער העובד והלומד" ובמסגרתה עברה קורס מד"צים. בהיותה בכיתה י' ולאחר הקורס, הדריכה את ילדי בית-הספר של בית השיטה. אלה התגייסה לצה"ל בחודש ספטמבר 2001 והוצבה כפקידת כלים בבסיס חיל-האוויר בטייסת בחצור. תקופת שירותה היתה קצרה אך היא אהבה את התפקיד, התחברה מהר למקום, רכשה חברים וחברות חדשים ועד מהרה שבתה את ליבם. מפקדיה ראו בה חיילת מסורה, שביצעה את תפקידה על הצד הטוב ביותר. עשרה ימים לאחר שמלאו לה תשע-עשרה שנה, ביום ב' באדר תשס"ב (13.2.2002), לקתה אלה בליבה ונפטרה כשהיא מוקפת אוהביה. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין בקיבוצה, בית השיטה. הותירה אחריה הורים אח ואחות. מתוך דברים שכתבה ורד מוסנזון, המפליאים לתאר את אלה: "הייתי רוצה לנסות מהכל/ לטעום מכל דבר/ אדם חי רק פעם אחת/ ולא כל כך הרבה זמן/ שיוכל לבזבז אותו סתם.// אני רוצה לראות הרבה מקומות/ להכיר הרבה צורות חיים/ והרבה הרבה אנשים/ לנסות כל מיני חוויות/ להכיר עוד דרכים ליהנות ולבלות/ שונאת לחשוב שעברתי/ ולא ניסיתי/ ולא מיציתי/ את כל שניתן למצות/ וכל שרציתי ותכננתי לעשות/ לדעת ולראות". בני המשפחה כותבים: "לצערנו הגדול אלה לא זכתה. הפסדנו, איבדנו ילדה מיוחדת ואהובה, והיא הפסידה את החיים הטובים והיפים. מצטערים עליך אלה שלנו. אוהבים אבא, אמא, רועי ועדי".
