בן מונה ודוד, נולד ביום ט"ז בתמוז תשי"ח (4.7.1958) בקיבוץ בית-זרע, בן בכור להוריו. "אבו", כפי שכונה בפי חבריו, גדל במסלול הרגיל של בן קיבוץ: בית-ספר יסודי בבית-זרע, לימודים תיכוניים במוסד החינוכי "בקעת-כנרות", שנת הדרכה (י"ג) בעיר בתנועת השומר הצעיר וגיוס לצה"ל. מילדותו התבלט בכושר המנהיגות שלו, במזגו הטוב ובכשרונותיו. תמיד היה ראש החבורה, פעיל ומארגן – ילד שהמבוגרים יכולים לסמוך עליו. עוד בהיותו תלמיד בית-הספר היסודי אירגן אביקם קבוצת כדורגל. הוא כתב למאמן הלאומי וקיבל ממנו ספר הדרכה עם הקדשה, דאג למגרש תקני ותלבושת לנבחרת, אירגן משחקי ליגה עם ילדי הקיבוצים האחרים בעמק, והזמין למשחק ראווה שניים מכוכבי הנבחרת הלאומית של אותם הימים. אביקם אהב ללמוד, לקרוא, לשחק ולטייל, עסק בספורט לענפיו – מגיל 10 השתתף בקביעות בצליחת הכינרת והתעניין במדע ובפוליטיקה. היה חבר בוועדות, מנחה במסיבות, כותב פיליטונים, פזמונים וקטעים רציניים, משתתף בהצגות, שחקן בקבוצת הכדורעף של הבוגרים, ומעל הכל – חבר טוב ומדריך אהוב. בראשית גיל ההתבגרות שהה אביקם עם משפחתו באוסטרליה, שם היו הוריו שליחים מטעם השומר הצעיר. היו אלה שנתיים אשר הוסיפו לגיבוש ידיעותיו וערכיו ביהדות וציונות ולהרחבת אופקים בכלל. גם שם התבלט בפעילותו בתנועת הנוער, באגודות הספורט של הקהילה ובלימודים בבית-הספר. כשהמשפחה חזרה ארצה שב אביקם והשתלב במהירות בקבוצתו. בכיתה י"א יצא במשלחת הסברה מטעם משרד החוץ לארה"ב. אביקם, שהיה מהיר לקשור קשרים עם אנשים, רכש גם בהזדמנות זו ידידים רבים מבין חבריו למשלחת וגם מבין בני הנוער האמריקאים והוריהם. בסיום הלימודים התיכוניים עשה עבודת גמר בהדרכת חוקר מהמעבדה לחקר הכינרת. בעבודתו בדק מהו מזונם העדיף של הסרדינים בכינרת ונתונים ממחקר זה פורסמו בעתונות המדעית הבינלאומית. בשנה הי"ג הדריך אביקם בקן של השומר הצעיר בקרית-חיים. אביקם אהב לטייל בארץ והכיר את נופיה השונים. טייל ברכב וברגל ובתרמיל הצד היה לו תמיד פק"ל – ספר התנ"ך וערכת קפה. הוא הכיר את הצמחים ובעלי-החיים (במיוחד עופות) והשתתף מאז ילדותו בסקרים של רשות שמורות הטבע. אביקם אהב את הים והיה צולל מוסמך. הוא הכיר את כוכבי השמים ואהב לספר אגדות שנכתבו עליהם. אביקם אהב מוסיקה, קריאה, תיאטרון, סרטים – אך יותר מכל אהב בני אדם. בכל גיל ובכל מצב היה איש רעים, אוהב חברה ואהוב על כולם. אביקם גויס לצה"ל בנובמבר 1978. את דרכו התחיל בחיל-האוויר, בקורס טיס אך כאשר הוצע לו בשלב מתקדם להיות נווט, העדיף לעזוב את הקורס הוא עבר לחיל-המודיעין וסיים קורס שבו היה חניך מצטיין אך רצה לשרת ביחידה קרבית. בסופו של דבר הצליח (לאחר שפנה במכתב אישי לרמטכ"ל), והגיע לסיירת גולני. הוא נהנה מהשירות בסיירת, היה מרוצה מהאימונים והציוד המיוחד, מהסיורים, הניווטים, המסעות הארוכים והאווירה המיוחדת. בהמשך שירותו יצא אביקם לקורס קצינים. סמוך לסיום הקורס נהרג אחיו דורון, שאך סיים י"ב, בתאונת עבודה. אביקם כאב את האסון יחד עם כל המשפחה, אך מתום השבעה, כאשר בא המ"פ לקרוא לו, חזר לקורס וסיים אותו כחניך מצטיין. אביקם היה קצין בסיירת גולני בתקופה של מתיחות רבה בגבול הצפוני. רק לאחר מותו נודע למשפחתו שהוא השתתף – כחייל וכקצין – בפעולות רבות מעבר לגבול. בחודש יוני 1982 אמור היה צוות הסיירת להשתחרר מהשירות הפעיל. לאביקם, מהיותו קצין, נותרו עוד כמה חודשי שירות. הוא אירגן "טיול שחרור" לנגב, ומטיול זה הוזעק עם חבריו למלחמת לבנון. ביום הראשון של המלחמה, ט"ז בסיוון תשמ"ב (6.6.1982) נפל אביקם בטיהור התעלה המרכזית של מבצר הבופור. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן. חבריו קיימו ערב לזכרו בקיבוצו בית-זרע. מירוץ ניווט על שמו מתקיים בקיבוץ בחודש יוני, סמוך לתאריך נפילתו. קן קריית-חיים שבו הדריך הוציא חוברת לזכר הנופלים שעמם נמנה אביקם. סיירת גולני הוציאה חוברת זיכרון לחלליה.
