שרעבי, רחמים (“רמי”)

בן יפת ולאה. נולד ביום י"א באלול תשי"ג (22.7.1953) ברחובות. למד בבית הספר היסודי "סיני" ברחובות, בבית הספר התיכון "ישיבת הדרום" ובבית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה. היה חבר באגודת "הפועל" ושיחק בקבוצת הכדורגל של "הפועל" מרמורק. הוא היה עדין נפש ונזהר מפגיעה בזולת. כל מה שעשה, עשה לאט, שכן היה לו זמן פנוי לרוב והוא אהב לעשות מלאכתו בזהירות ובשלמות. הוא היה סגור מטבעו ומימיו לא סיפר לזולתו על כאביו, מה מעיק על לבו ומה חסר לו. היה אהוב על כל חבריו, ומיום מותו הפסיקו חבריו לקיים מסיבות של שמחה ועליזות משום שתמיד היה הוא המארגן מסיבות אלה. במחצית נובמבר 1971 גויס רחמים לצה"ל והוצב לחיל התותחנים, אך הספיק לשרת רק כשישה חודשים. ביום י"ט באייר תשל"ב (3.5.1972), נפטר ממחלה שתקפה אותו לפתע בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ברחובות. לאחר פטירתו כתב עליו מחנכו: "אשרי המחנך, הזוכה לגדל דור ישרים ולחנך בנים טובים לעם ולמולדת; זה סיפוקו וזו מנת חלקו. לגבי רחמים זכיתי להרבה יותר מכך. היתה לי הנאה מרובה להיות מורו-מחנכו במשך ארבע שנים. תלמיד מצוין היה בכל המקצועות אבל יותר מזה התבלט באצילות הנפש שבו ובאורח הליכותיו. הוא היה אומר שקט נפשי כולו, אהוב מאוד היה על כל חבריו ופעיל בחיי החברה שבבית הספר. אהבת חבריו אליו לא בכדי באה, כי עזרתו הייתה נתונה בכל עת לכל דורש ולכל נזקק – מתוך סבלנות, ברגש ובחכמה רבה. חיוך היה על פניו דרך קבע. קשה להיזכר מתי כעס ומתי היה צורך להשתמש במלים קשות לגביו. יחסו למוריו היה יחס של כבוד, שהוא שמר עליו בקפדנות גם לאחר שסיים את חוק לימודיו".