שרעבי, נחמיה
בן שרה ורצון, נולד ביום ט"ז באייר תרצ"ד (1.5.1934) בתל-אביב. נחמיה למד בבית-הספר הדתי "עליה", אחרי שסיים שמונה שנות לימוד, השלים השכלתו התיכונית בקיבוץ שער-הגולן, לשם גם חזר נחמיה בתום שירותו הצבאי והיה חבר בקיבוץ. בפברואר 1953 התגייס נחמיה לצה"ל, ושירת בגרעין נח"ל "צבר". הוא יצא לשל"ת בכפר החורש, ולאחר מכן עבר אימוני טירונות חיל הרגלים. נחמיה לחם במבצע קדש, בשנת 1956, לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בשנת 1977, הוא הועלה לדרגת רב"ט. נחמיה נשלח לקורס רגמים, והועבר ליחידת חי"ם. לאחר שעזב את קיבוץ שער-הגולן, עבד תחילה כמדריך בבית-ספר שדה עין-גדי ואחר-כך עבד עד יום נפילתו בגן הזאולוגי של אוניברסיטת תל-אביב. בספטמבר 1982, נקרא נחמיה לשירות מילואים בלבנון. הוא הוצב בעמדות, שמדרום לאנצאר. ביום ח' בתשרי תשמ"ד (14.9.1983), פתחו מחבלים באש מקלעים וטילים על מוצבו. נחמיה נפגע ונהרג. בן 49 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברעננה. נחמיה השאיר אחריו רעיה, שתי בנות, בן, שתי אחיות ושלושה אחים. שר הביטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב-טוראי נחמיה היה מן המתנדבים שבחבורה, חייל למופת, ואהוב על כל מכריו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "נחמיה היה מן המתנדבים שבחבורה, חייל למופת, חבר לכל אחד, צנוע שיודע את דרכו. בעל אחריות אישית גבוהה היה, כלפי עצמו וכלפי הסובבים אותו". שמו מנוצח על גבי לוח השיש לזכר נופלי אוניברסיטת תל-אביב. במחלקה הזאולוגית שבאוניברסיטה הוקמה פינת זיכרון הנושאת את שמו של נחמיה
