בנם הבכור של תקוה ומישאל. נולד ביום כ"ז בניסן תשמ"ה (18.4.1985) לאחר חצות בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. לידתו של יהונתן היתה מהירה ותקינה, והתינוק בעל עיני הדבש הגדולות והשיער הארוך והיפה הצטרף למשפחה המורחבת, שהתגוררה בשכונת הבלוקונים ברעננה. ברית המילה של יהונתן נערכה ביום העצמאות בבית-הכנסת של סבא, וכולם התגאו ושמחו בבן הבכור של הזוג הצעיר. אמו של יהונתן התפטרה מיד ממקום עבודתה כדי לטפל בעצמה בילד המתוק וקבעה בנחרצות – "לא סבתות ולא מטפלות." כשהיה יהונתן בן שנה נולדה אחותו עינב ואחר-כך הצטרפה הדר, האחות השלישית. בטרם מלאו ליהונתן שלוש שנים, החל לבקר בגן-הילדים. התפתחותו המהירה נזקפה לא מעט לזכות "הגן של דליה", שם התגלה כילד מקסים ומוכשר ובעל יכולת גבוהה מהממוצע. בשנים שלאחר-מכן בילה ב"גן שושי" וב"גן צבעוני" והיה בשל לעלות לכיתה א'. יהונתן החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי-דתי "יבנה" ברעננה, שבו למד עד כיתה ו'. פטירתו של בן דודתו, מני מנשה, העיבה על ילדותו המאושרת. יהונתן היה אז בכיתה ד' ולראשונה בחייו נתקל במושג המוות. האירוע הקשה הותיר בו את רישומו ובתהליך ההתמודדות באה לידי ביטוי רגישותו הרבה, שתלווה אותו גם בהמשך. יהונתן המשיך את לימודיו בכפר בתיה, בחטיבת-הביניים הממלכתית-דתית של רשת "אמי"ת", שם פיתח את כישוריו האמנותיים והספורטיביים גם יחד: הוא נרשם לחוג פיסול וקרמיקה, אהב לצייר דמויות של סמלי ספורט ובמקביל השתתף בחוג ג'ודו והרבה לשחק כדורגל וכדורסל. למרות עיסוקיו הרבים מצא זמן גם לפעילות חברתית והיה חניך בתנועת "בני עקיבא" ופעיל בסניף התנועה בצפון רעננה. כשהגיע יהונתן לגיל מצוות תיכננו הוריו אירוע משמח ומיוחד, שאמור היה לכלול טיול לכותל המערבי, מסלול הליכה בירושלים וארוחת צהריים חגיגית. אך מסיבת בר-המצווה וכל התוכניות בוטלו והשמחה הפכה לעצב עמוק ולאבל מתמשך בהגיע הידיעה על נפילתו של בן הדוד רועי חסן, חייל בהנדסה קרבית, שאך זה התגייס ונקטף בתאונת דרכים. בהגיעו לכיתה ט', עברה משפחתו של יהונתן להתגורר בנתניה, בבית מרווח יותר ומוקף גינה בשכונת ותיקים ויהונתן החל ללמוד בחטיבת-הביניים הממלכתית-דתית "שפירא" שבעיר. אך המעבר לנתניה לא היה פשוט וקל עבורו: הוא אז נער בגיל ההתבגרות, שכבר היתה לו מערכת חברתית יציבה ומוכרת, קשרים חברתיים הדוקים עם חבריו בשכונה ובבית-הספר, והוא התקשה להסתגל למקום החדש. לאחר התלבטויות רבות הביע יהונתן את רצונו העז לשוב לכפר בתיה. הוא חזר לרעננה ועבר להתגורר אצל סבתו. החלטתו התבררה כמוצדקת, ואישור לכך ניתן בכיתה י"א, כאשר קיבל תעודת הצטיינות על הישגיו הלימודיים. עם סיום לימודיו התיכוניים, המשיך יהונתן להתגורר לסירוגין אצל סבתא צ'ונה ואצל סבתא צדקה והחל לעבוד לפרנסתו. בכסף שהשתכר מימן לעצמו שיעורי נהיגה והוציא רישיון, ומדי פעם היה מפתיע את בני משפחתו במתנות אשר קנה להם. התבגרותו של יהונתן ניכרה בו היטב – הוא הפך לנער-גבר בעל חוש אחריות מפותח, הרעיף אהבה על משפחתו, הפגין דאגה כלפי הוריו וידע לפנק את אחיו שנצטרפו למשפחה. היה ליהונתן יופי מיוחד וחיוך שובה לבבות שקשה היה לעמוד בפניו. בתקופה זו הכיר את חברתו רותם והחל לתכנן כיצד יחסוך כסף ויבנה בית קטן מאחורי בית הוריו בנתניה. יהונתן התגייס לצה"ל באפריל 2004, בדיוק ביום הולדתו התשעה-עשר, והאירוע המיוחד נחגג במסיבה יפה שנטלו בה חלק כל בני המשפחה המורחבת. ההתרגשות היתה גדולה: הבן הבכור עוזב את הבית כדי לתרום את חלקו בהגנת העם והמדינה. בסיום הטירונות התקבל יהונתן לחיל-האוויר אך לא היה מרוצה מהתפקיד ששובץ בו והועבר לחיל-החימוש. הוא הוצב בסדנת רכב, שם עסק במסגרות, הסתגל ליחידה, לצוות ולעבודה, ועד מהרה היה לעמוד התווך בבסיס. חיוכו, צחוקו המתגלגל ודרך דיבורו הותירו חותמם בלבם של אנשי הבסיס – חיילים ומפקדים כאחד. חבריו של יהונתן לשירות מעידים כי הוא אשר הפיח רוח חיים במקום וכי ידע לחזק ולעודד, לשמח ולהרים את המורל, ואף השתדל לחזק את האחרים בדרך האמונה ושמירת המצוות. בימי חמישי, כשהיה חוזר הביתה מהצבא ולאחר שביקר בבית, היה יהונתן ממהר לנסוע לרעננה להיפגש עם חבריו הוותיקים. לא אחת היו נוסעים החברים לחופשות סוף-שבוע בטבריה או באילת או מתכנסים למסיבות אוכל, למשחקי ביליארד וסנוקר, מעבירים את זמנם במשחקי כדורגל בפארק ברעננה ועוד כהנה וכהנה הנאות וכיופים. ערב סוכות תשנ"ו קיבל יהונתן חופשה מיוחדת. יחד עם בני משפחתו בנה את הסוכה, הסב עימם לסעודת החג ונהנה מחברת ה"אושפיזין" שבסוכה. האווירה היתה מרוממת אך השמחה לא נמשכה זמן רב. במוצאי החג, ביום שלישי בערב, נפרד יהונתן ממשפחתו בפעם האחרונה. לאמו אמר "אולי אבוא בבוקר או בצהריים," יצא לדרכו, ולא חזר. יהונתן נפל בעת שירותו ביום ט"ז בתשרי תשס"ו (19.10.2005), בתאונת-דרכים שאירעה בצומת איילת השחר שבצפון הארץ. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ועשרה אחים ואחיות – עינב, הדר, שלום, רחל, הודיה, עדן, איתמר, איילה, בת-אל ושקד-פורטונה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. יהונתן השאיר את משפחתו המומה, כואבת ומתגעגעת, כשקרובי המשפחה והחברים הרבים מסרבים להאמין כי נלקח מהם. משפחתו של יהונתן נאחזת באמונתה בבורא עולם – "… כי הכל שלו וכמו שהוא נותן הוא לוקח…" חבריו ואוהביו של יהונתן הכינו אלבום מיוחד לזיכרו ובו תמונות ודברי פרדה. מהאלבום עולים האהבה האדירה לה זכה יהונתן והמקום המשמעותי שתפס בחייהם של רבים.
