שרעבי, חיים

בן שלום וסעידה. נולד ביום ז' בתשרי תש"ח (10.10.1948) בתימן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951. למד בישיבת "חדרה" ולאחר- מכן בישיבת "בית-יוסף" בירושלים ובישיבת "בית-הילל" בבני- ברק. לא פעם ביקש מהוריו להרשות לו להשתחרר מה"ישיבה" כי שאף ללמוד פקידות ולהתמחות במקצוע חיוני, אשר, לדבריו, אפשר יהיה להפיק ממנו תועלת בחיים היומיומיים. אך ההורים לא הסכימו לכך וחיים היה מבטל את רצונו מפני רצונם וחזר לאהלי תורה. זיקתו הנפשית והחברתית לעמו ולמולדתו לא הניחה לו להמשיך בלימודיו כדבעי, באוגוסט 1966 שלח מכתב מן ה"ישיבה" ללשכת-הגיוס בחיפה ובו ביקש להזמין אותו לגיוס. לפי בקשת ההורים אמנם נדחה הגיוס ומנהל ה"ישיבה" אף המליץ על כך. חיים התבלט כדמות בעלת אופי מיוחד והתייחס בכובד-ראש לכל עניין. עם היותו ממושמע ונאמן להוריו ומוריו נטש את ה"ישיבה" לאחר מלחמת ששת הימים והתגייס לצה"ל ביולי 1967 כדי להיות חולייה נוספת בשרשרת ארוכה של עוז וגבורה. במכתבו האחרון אל הוריו ביקש את סליחתם שלא פנה אליהם לשם קבלת הסכמתם לגיוסו – והוא כתב בזו הלשון: "למען כבודכם נשארתי ב'ישיבה' עד שנת העשרים לחיי, ועתה, מבחינת המצב המתוח בגבולות ארצנו, רגשותי אינם נותנים לי מנוח לסיים את לימודי ב'ישיבה'". הוא כותב על חבריו אשר על משמר הגבולות ורואה חובה לעצמו להצטרף אליהם כדי לעזור להם, "להשתתף בסבלם ובצערם – ויהי מה, כי זהו צו-השעה, מצוות עשה של פיקוח-נפש, ראשונה במעלה, שאין לזלזל בה או להחמיצה". כתוצאה מהיתקלות במארב ליד גשר דמייה נפצע וכעבור כמה ימים, ביום כ"ה בתשרי תשכ"ח (29.10.1967) מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחדרה.