שרעבי (חגאשי), שלום

בן מרים ואברהם, נולד בשנת תר"ץ (1930) בעיר שרעב, תימן, שם למד בבית-המדרש. הוא התייתם מהוריו ולפי גזירת המלכות היה צפוי להמיר דתו מאונס, כדין יתום של "כופרים". בהשתדלות קרוביו הובא לעדן ומשם עלה ארצה בשנת 1943 והתקבל לכפר הילדים מאיר שפיה. משם עבר לישיבת "תורה ומלאכה" בכפר אברהם שליד פתח תקווה, וב-1945 החל לעבוד כפועל-בניין ובייחוד כטייח, מקצוע שהתמחה בו בתל-אביב. שלום הצטרף למחתרת האצ"ל והשתתף בפעולותיה. עם הקמת המדינה התגייס עם חבריו לצבא הגנה לישראל, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני", ונפל בעמדה ליד כפר הס ביום כ"ד בחשוון תש"ט (26.11.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.