שרעבי, אוריאל-בצלאל

בן טובה ונתן, נולד ביום ל' באדר א' תשכ"ב (6.3.1962) ברחובות. אוריאל היה בן לרב העדה התימנית בעירו. בבית הוריו הוא התחנך לאהבת ארץ-ישראל ועם ישראל, על-פי תורת ישראל. אוריאל למד בבית-ספר יסודי ברחובות, המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים של ישיבת הדרום ברחובות וסיים בישיבה התיכונית של "מרכז הרב" בירושלים. בספטמבר 1979 הוא הצטרף לישיבת ההסדר "קריית שמונה", מתוך הכרה והרגשת שליחות ומחויבות לעזור לתושבי העיר במאבקם בטרור ובאימה, שהטילו המחבלים על העיר. אורי, וכמוהו שאר בני הישיבה, שראו עצמם מקצועיים הן בתחום הרוחני והן בתחום החיילי צבאי, פעלו לטובת האיזור בשני המישורים. באפריל 1980, הוא התגייס לצה"ל במסגרת ישיבת ההסדר. הוא שירת בגדוד "סופה", המשתייך לחטיבת "ברק", בתפקיד טען-קשר בטנק. אוריאל נחשב לחייל מקצועי ומסור, בעל כושר גופני גבוה וחדור ברגש לאומי ופטריוטי חזק מאוד. הוא היה בעל כושר עמידה בלחצים, מקובל מאוד על חבריו וידוע ככתובת לעזרה הן בתחום הרוחני – כבקי ברזי התלמוד והמחשבה – והן בתחום המקצועי צבאי – כבקי ברזי הטעינה והמקלעים. אוריאל אהב אתגרים וחיפש פסגות לכבוש אותן. כל חייו הקצרים היו מלאי פעילות וחיפוש אחר האמת הצרופה שבחיים. הוא ברר לו את דרכו בחיים על-ידי קריאת חומר מחשבתי של הפילוסופיה היהודית, נעזר ברבנים, קרא ספרי מחשבה העוסקים במשמעות החיים, ובדרך זו דאג לבסס את האמונה החדורה בליבו. במסגרת החיפוש אחר האתגרים וכיבוש המטרות שהציב לעצמו, עמדו גם אתגרים גופניים והרפתקניים כדוגמת טיוליו הרבים ברמת הגולן, שהכירה כמעט על כל משעוליה. באורי היה החבוי רב מן הגלוי ובמיוחד בלטה צניעותו הרבה, שהקרין על כל הסובבים אותו. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, היה אוריאל עם הכוח שפרץ את מערכי האויב בגיזרה המערבית. לפני פתיחת המבצע, הוא תמיד הדגיש שיש לו הזכות לעמוד בראש הכוח הפורץ, והבטיח שהם יודעים ומכירים היטב את כל הצירים שבהם הם עתידים לעבור. הוא התקדם במסלול הקרבות עד דאמור, הסמוכה לביירות. ביום הרביעי של המלחמה, י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), בעת הפריצה לדאמור, פגע טיל סאגר בטנק שלו ואוריאל נהרג. בן 20 שנים הוא היה בנופלו. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת רב"ט. אוריאל הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברחובות. הוא השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב"ט אוריאל שרעבי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בדאמור שבלבנון. איש צנוע ותלמיד חכם, שהקרין סביבו סמכות ואהבה". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "אוריאל ידע לשלב בגדוד את לימודי התורה עם עיסוקיו המקצועיים. הוא התבלט בחוסנו הנפשי ובהכרה מלאה, שמבצע שלום הגליל מוצדק וחייב להתבצע. שלמותו הנפשית באה לידי ביטוי במעורבותו הגדולה בהכנות לקראת המבצע. הוא היה ידוע במקצוענותו ובפוטנציאל האישי שלו בכל התחומים, בלי שניסה להתבלט, מחמת הענווה שאיפיינה אותו". על-שמו הוכנסה ספרייה תורנית לישיבת "מרכז הרב לצעירים", שבה למד. כן הוכנס על-שמו ספר תורה לבית-הכנסת "בית אהרון" ברחובות, שבו התפלל.