שריקי, שרלי (שלום)

בן יהודה ופאני. נולד ביום י"ב באייר תשי"ט (20.5.1959) במרוקו. בשנת 1962, והוא בן שלוש, עלה ארצה עם משפחתו וזו התיישבה בהרצליה. כילד וכנער היה עליז ושמח והתחבב עד מהרה על כל אלה שהכירוהו. תמיד היה מוכן לעזור לאחרים, להגן על חלשים ולפשר בין הצדדים למחלוקת, ללא אלימות אלא בדיבור ובשכנוע. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר 'גורדון' שבהרצליה. ואחר כך המשיך ולמד שנת לימודים נוספת בבית הספר התיכון 'אורט' שבמקום. לאחר מכן החליט לצאת לעבוד. כחצי שנה עשה בקיבוץ, שם עזר בעונת הקטיף בענף הבננות. לאחר מכן חזר לבית הוריו והתחיל לעבוד כחרט. בבית היה בן מסור להוריו ואח טוב לאחיותיו. תמיד השתדל לעזור לבני המשפחה ככל אשר יכול. שרלי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1976 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות נשלח לשרת ביחידה קרבית. הוא התאקלם ביחידה החדשה במהירות והיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. חברו לשירות כתב לאחר מותו: "שרלי היה מעין מנהיג אשר בדרך כלל כולם קיבלו את עצתו. היה נוהג לזרזני בבוקר ולהתייצב למסדר הבוקר, כשהוא ראשון למתייצבים. הוא היה חייל טוב, מעולם לא התלונן על האימונים הקשים והמסעות ותמיד היה עוזר לכולם". חבר אחר כתב, "יחד התאמנו, שמרנו במוצבים, עברנו את הגבול ושרלי היה ללא ספק אחד החיילים הטובים ביותר, אך יותר מזה – היה חבר טוב. הוא החזיק את המחלקה וחינך חיילים חדשים להיות חיילים טובים…" ביום י"ז בטבת תשל"ט (16.1.1979) נפל שרלי במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבהרצליה. השאיר אחריו הורים וחמש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שרלי היה אחד מהלוחמים המעולים בגדוד, חייל בעל כושר קרבי מעולה, בעל כוח רצון רב ואומץ לב. הוא התנדב כמעט לכל משימה קשה שחייבה כוח סבל והתמדה, ובכולן גילה את יכולתו ושימש דוגמה לחיילים בפלוגה ובגדוד. הוא היה אהוב על חבריו לנשק ועל מפקדיו כאחד. בזכות אהבת הזולת שבו ובזכות צניעותו הרבה. דמותו של שרלי תשמש לנו דוגמה ומופת ולאורה נלך". להנצחת שמו תרמה משפחתו ספר תורה לבית כנסת.