שריון, מיכאל

מיכאל, בן ברכה וזלמן, נולד ביום כ"ט באב תשי"ד (28.8.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "בר גיורא" והמשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון-עירוני ו', במגמה הלבורנטית, וסיים את לימודיו בבית-הספר האקסטרני "תיכון קולג' ". מיכאל היה נער עירני ופעיל, עצמאי מאוד בחשיבתו ומבוגר במעשיו, מלא יזמה ומרץ. הוא היה בן מסור להוריו, אח ורע לשלוש אחיותיו המבוגרות ממנו. מנעוריו התעניין מאוד במקצועות הטכניים, ומקצוע המדידות היה המקצוע שהעדיף על פני האחרים והקדיש לו את חופשותיו. עם קבוצות מודדים יצא לעבודה באזורי ספר ועוד כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון נתמנה אחראי על קבוצת מודדים. היו לו תחביבים רבים והוא עסק בכולם במרץ רב. הוא היה משתתף קבוע בצעדות, בהקפת התבור ובאירועי ספורט אחרים, אהב לשחק בכדורסל ובזכות קומתו הגבוהה וכוחו הרב הגיע להישגים נאים גם בענף זה. הוא היה חובב מוסיקה, תופף בתופים בכישרון רב ותקופה מסוימת היה חבר בתזמורת הנוער של עיריית תל-אביב. אך יותר מכל אהב לטפל בבעלי-חיים, בעיקר בכלבים. מילדותו גידל וטיפח כלבים, שאהבו אותו והוא אהבם והבין לנפשם. בתקופת בית הספר היה חבר בגדנ"ע-אוויר ושאף להיות טייס. הוא הרבה לבנות טיסנים, שקד ללמוד כל פרט בענייני תעופה והיה בקי מאוד בכל הקשור למטוסים, אך משניסה להתקבל לחיל האוויר, נפסל במבדקי הטיס בשל פגם בראייתו. מיכאל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק, הוצב באחד הגדודים שהיה מוצב באזור תעלת סואץ. הוא אהב את חיי הצבא, על הקושי שבהם ועל האתגר שבהם, וקיווה להתקדם במסלול הטכני והפיקודי. ביחידתו היה חייל טוב, מסור לתפקידו, נאמן למפקדיו וחבר למופת לשאר החיילים ועל כן אהבוהו כולם. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתה יחידתו של מיכאל עסוקה עדיין באימונים בסיני, ליד מעוז "נוזל". ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נשלחה פלוגתו להדוף כוחות של האויב שצלחו את התעלה. בקרב קשה, שמיכאל לחם בו באומץ לב, נפגע הטנק שלו בטיל נ"ט והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו הורים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "צוות הטנק בו לחם מיכאל ז"ל, השמיד כלי שריון רבים של האויב ועמד במשימה בגבורה, תוך גילוי אומץ והכרה בשליחות שמילא, עד שנפגע הטנק שלו".