בן צורית ויגאל. גיא נולד בירושלים בד' באב תשל"ד (23.7.1974). הוא גדל במושב חיבת ציון, הלך לגן בכפר הרא"ה, לבי"ס יסודי בכפר ויתקין ולתיכון אזורי ע"ש בן-גוריון בעמק חפר. לאורך כל הדרך היו לו חברים נהדרים, "ובעצם הם היו התחביב העיקרי שלו", כדברי אביו. אחרי לימודיו גיא התגייס לצנחנים, סיים כחניך מצטיין מחלקתי בטירונות ויצא מוקדם לקורס סמלים. הוא שירת כמ"כ בבסיס הטירונים של הצנחנים, יצא לקורס קציני חי"ר, וכשסיים הוצב כמפקד מחלקת מרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 932 בחטיבת הנח"ל. לקראת תום שירות החובה, כשנשארה לו שנת הקבע לה התחייב, עבר גיא למשמר הגבול לשרת כקצין בסיורים המשותפים עם הפלסטינאים במרחב יהודה ושומרון – בטול כרם. בשנה אחרונה זו לחייו כבר הכין עצמו גיא להמשך החיים מחוץ למסגרת הצבאית: שיפר ציון הבגרות באנגלית, למד בקורס מחשבים באוניברסיטה הפתוחה ובקורס הכנה למבחנים הפסיכומטריים. כתב אביו של גיא: "מי שהכיר את גיא, יזכור תמיד שהיה בחור נאה, חכם באופן מיוחד, בעל טביעת עין חדה ומהירה לאנשים, למצבים ולהתרחשויות, מאוד מפוכח וביקורתי. ומזה נבעו מחד אהבה, שמחת חיים ותמיכה בלתי רגילה לאנשים שאהב והעריך (אם כי הייתה עטופה, לרוב, במעטה ציניות שקוף), ומאידך: ביקורת חדה, שנונה ולעתים אף ארסית כלפי ממונים, סמכות ואנשים שלא העריך או חלק על דרכם. שני צדדים אלה חוו חבריו, מוריו, מפקדיו ופיקודיו בצבא, וגם בני משפחתו. בבית, גיא יכול היה להיות אוהב, מעניק, מרכז של אור וחום. אך לעתים, כשלא הסכים עם מצב, התנהגות, גישה וכד', יכול היה לשחרר ביקורת חסרת מעצורים ונוקבת, מלווה בהסתרת פנים. והיית ניצב אז בפני גיא אחר – שהאור והחום נבלמו על ידו במכוון – עד לפיוס הבלתי נמנע שלא אחר לבוא". ביום י"ד בתשרי תשנ"ז (27.9.1996), כחודש לפני תום שירותו, נפל פקד גיא בקרב בטול כרם, כשניסה לחלץ את סנ"צ שמעון דיין, שנפגע מאש צלפים פלסטינים והיה מוטל על סוללת העפר שחצצה בין הבסיס לבין העיר טול כרם. כל זאת ביום האחרון מבין ארבעת ימי הסכסוך האלים שפרץ בעקבות פתיחת מנהרת הכותל. גיא היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחיבת ציון. יגאל, אביו של גיא, כתב: "גיא לא זכה לאריכות ימים, ונפל כשהוא בן עשרים ושתיים שנים ושני חודשים, אבל נראה שאיכות חייו, שנגזרה ממודעות מאוד בהירה ורציפה לעצמו, למחשבותיו, לרגשותיו, למשפחתו, לחבריו, לסביבתו ולמערכות בהן תפקד, תוך כדי ניסיון בלתי פוסק ליצור מכל המרכיבים הללו מכלול אחד 'נכון, יפה והרמוני', יכולה להוות נחמת מה. אני חש שגיא, בדרכו המיוחדת, הספיק ברבע ממחזור חייו יותר מאשר רובנו משלימים במחזור מלא".
