שרוף, אימן

בן עליה וסמוח. נולד ביום 2.7.1982 בעוספיה שבכרמל, בן לעדה הדרוזית שבכפר. ילד יפה תואר, חייכן וביישן אך מלא מרץ. תמיד נמצא בתנועה – בבית ומחוצה לו. אימן גדל והתחנך בעוספיה. למד בבית-הספר היסודי ב' בכפר והרשים את מוריו בחוכמתו ובתבונתו. המשיך לחטיבת-הביניים 'אורט עוספיה' ובלט בחיבתו למקצוע המתמטיקה. הוא אהב גם את שיעורי הספורט והשתתף בהם באופן פעיל. הצטיין בעיקר בענפי הכדורגל והריצות, אך גם הרבה לשחות ולשחק כדורסל. האנרגיות החיוביות שמילאו את אימן באו לידי ביטוי ביחסיו הטובים עם המורים ועם החברים, כמו גם בלימודים. בסיום לימודיו בחטיבה עבר ללמוד בתיכון 'אורט רונסון' – בית-ספר משותף לשני הכפרים עוספיה ודלית אל-כרמל – וסיים את לימודיו במגמת חשמל. "אימן היה ילד שאהב את המשפחה, דאג להורים ולבית כולו," מעידים קרובי המשפחה. משהגיע מועד גיוסו, בנובמבר 2000, נענה לבקשת אביו כי יצטרף ל"משמר הגבול" וימשיך את המסורת המשפחתית בה החל אחיו הגדול. הוא התגייס למג"ב וראה בכך אתגר גדול. בסיום הטירונות, אותה עבר בהצלחה והוכשר כלוחם ביחידת העילית של מג"ב, שובץ בפלוגה ו', שנשלחה לשרת בחברון, בשכונת אבו-סנינה. אימן אהב את שירותו ומילא את משימותיו במסירות ובנאמנות. הוא היה אהוב ומקובל על חבריו, שידר ביטחון עצמי והפגין אומץ לב. מפקדו העיד כי היה "לוחם שביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר. בשקט, בצניעות ובאמונה מלאה." חבריו סיפרו, כי היה "בחור שקט, ששאף להתקדם במסגרת הצבאית." אימן שירת בחברון קרוב לשנתיים עד לפציעתו בתאונת-דרכים שקרתה בכפרו. כתוצאה מהתאונה סבל מכאבים קשים בידו. לאחר שהשתקם, הועבר לשרת באנדרטה לזכר חללי "משמר הגבול" שבצומת ברקאי, הקרובה למקום מגוריו. הוא הספיק לשרת שם שבוע אחד בלבד, בטרם נגדעו חייו. ביום 21.10.2002 נפל אימן בפיגוע חבלני בצומת כרכור והוא בן עשרים. הוא עלה על אוטובוס אגד בקו 841, בתחנה הסמוכה לאנדרטה לחללי "משמר הגבול", בדרכו לביתו. האוטובוס הגיע לצומת כרכור-עין שמר ועצר בתחנה לכיוון חדרה. בסביבות השעה 16:20 נצמד אליו ג'יפ עמוס בעשרות קילוגרמים של חומר נפץ, והתפוצץ. ארבעה-עשר בני אדם נהרגו ועשרות נפצעו. עם אימן נפלו שתי חיילות "משמר הגבול", ששירתו איתו באנדרטה: סמל שני ליאת בן עמי וסמל שני אתי פסחוב. אימן הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעוספיה. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה ובהם בני העדה הדרוזית, השר לביטחון פנים עוזי לנדאו, מפקדי מג"ב ומפקדי משטרה. אימן הותיר אחריו הורים וארבעה אחים: סלמאן, קיסר, שרוף ומערוף. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל-ראשון. ספד לו מפקדו: "בשקט האופייני לך, ללא דיבורים ובאצילות רבה, ביצעת כל מטלה שהוטלה עליך. יותר משנה היית לוחם במג"ב חברון ונלחמת תחת אש צלפים." חבריו לפלוגה כתבו למשפחתו: "אימן היה בחור עליז ואמיץ, אדם שאי-אפשר לשכוח אותו. הוא יהיה תמיד בזיכרוננו."… "איבדתם בן יקר בעל מוטיבציה גבוהה, בעל חוש הומור ובראש ובראשונה בן אדם שהיה מתייחס לכולם כאחד – כחברים, כאחים. מעכשיו ועד לאין סוף נזכור את אימן, האח שאהב את כולם וכולם אהבו אותו." אביו של אימן כתב לזיכרו: "תמיד תישאר בזיכרוננו/ היית נשמה טהורה/ היית כה אמיץ/ בן רגע שאיפותיך נמוגו./.. היית אדם וחברמן/ היית חבר נאמן/ חייך היו כה קצרים/ לא הספקת לממש כלום/ כי המזל לא האיר פנים/ ובעיני הורים וחברים/ תישאר גיבור לנצח נצחים."