שרוני, רחמים (“רמי”)

בן עובדיה שהרבני ז"ל ושרה. נולד ביום כ"ה באלול תרצ"א (7.9.1931) בבגדד שבעירק. עלה לישראל בשנת 1949. כשהיה בן 15, התייתם רחמים מאביו. כבן הבכור במשפחה מילא את מקומו ונשא בעול פרנסת המשפחה. יחד עם אחריות כבדה זו הצליח להמשיך בלימודיו. עם עלותו לישראל בדרך בלתי לגלית, התיישב רחמים בקיבוץ אשדות יעקב והמתין שם לעלייתם של בני משפחתו שנותרו בעירק, כשעלו בני המשפחה. דאג לצרכיהם ועזר להם בכל צעד ושעל בדרכם להתאקלמות בישראל. רחמים גויס לצה"ל בספטמבר 1950 והושם לחיל הרגלים. עם שחרורו מן השירות הסדיר נשא לאישה את חברתו מן השירות הצבאי – לבנה – וכעבור זמן נולדו בנותיהם – שרית, רויטל ומירב. היה אב אוהב ומסור ולא חסך כל מאמץ מעצמו כדי להיטיב לביתו ולבני משפחתו. הוא המשיך לעבוד בצה"ל כאזרח עובד צה"ל וכעבור שנים מספר התחייב לשרת בצבא הקבע והצטרף לחיל המודיעין. הוא מונה לתפקידים שונים כקצין מודיעין בנפת שכם ופעל לאיסוף מידע על מחבלים באזור ועל פעילויות עוינות. חברו לעבודה כתב: "רחמים היה ידוע ביושרו ובמשמעת הפנימית שבו. תחושתו לצדק, ליושר ולאי עיוות דין היתה מפותחת, ומשהכיר בצדקתו פעל והתנהג ללא פשרות". מפקדו בתחילת דרכו, מושל שכם לשעבר סיפר: "מלא התפעלות עקבתי אחרי עבודתו של שרוני ולא פעם תמהתי מה הייתי עושה בלעדיו". מפקדו בנפת שכם, סא"ל צבי עופר ז"ל, העריך בזמנו את רחמים במילים אלה: "הוא עושה תפקידו נפלא, ואף מעבר למוטל עליו. מודיעין הנפה בארגונו של שרוני משמש דוגמה לנפות אחרות". ומוסיף אלוף פיקוד המרכז לשעבר, רחבעם זאבי: "כך היה שרוני גם בתפקידים האחרים שמילא: חרוץ, יסודי ויעיל. הוא עושה ימים ולילות במלאכת המודיעין. היה חוקר ושואל ולומד עד שהגיע לפתרונה של כל תעלומה". רחמים נשלח להשתלמות בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל ואחרי כן הועבר למפקדת יהודה ושומרון כעוזר ליועץ לענייני ערבים והועלה לדרגת סא"ל. מושל שכם דאז, מספר: "שרוני היה בעבורי עיניים ואוזניים להבנת האוכלוסיה ודעות האנשים בשטח. עבודתו, הדו"חות שהגיש והמסמכים שכתב היו אבן פינה לעבודתנו". שר הביטחון לשעבר, שמעון פרס, כתב עליו: "הוא פעל רבות להשיג שיתוף פעולה ודו קיום בשלום בגדה המערבית". ביום י"ט בניסן תשל"ו (19.4.1976) נפל רחמים בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו אישה ושלוש בנות, אם, ארבעה אחים ואחות. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו. כן הנציחה המשפחה את זכרו בלוח זיכרון בבית הכנסת של עדת הספרדים ברמת גן.