שרוני (בלומנטל), אריה

בן ברטה לבית ישונסקי וזאב בלומנטל, נולד ביום כ"ט בתמוז תרפ"ג (13.7.1923) בעיר וילנה, פולין. ב-21.3.1933 עלה ארצה עם הוריו ואחיו. תחילה התחנך בקיבוץ גבעת השלושה ואחר-כך בבית-החינוך לילדי עובדים בחיפה. בגיל 14 נאלץ לחפש עבודה המפרנסת את בעליה. עבד בבנק אפ"ק ואחר-כך כפקיד במשרדי הצבא הבריטי בחיפה. את עתותיו הפנויות הקדיש ללימודים. שאף להיות טייס ולמד הנדסה תעופתית במכונים הבריטיים. בשנת 1942, בהיותו בן 18, התגייס לצבא הבריטי. בימי שירותו בגדודי ה"באפס" היו לו סכסוכים רבים עם הבריטים הממונים עליו, משום שהגן על כבוד החייל העברי, ואף הושם במאסר והועמד למשפט. עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף אליה ועבר בשורותיה את ארצות אירופה המערבית. היה פעיל בהצלת יהודי המחנות ובהעלאתם לארץ. בשנת 1946 השתחרר מהבצא הבריטי וחזר ארצה. עם בואו הצטרף למחתרת האצ"ל והשתתף בפעולותיה. עם הקמת המדינה התגייס לצבא הגנה לישראל, הצטרף לחטיבת "הראל" בפלמ"ח ושירת כחבלן. אריה נשלח לקרית ענבים והיה בין מלווי השיירה לגוש עציון. ביום שבת, 27.3.1948, בשעות הבוקר, יצאה מירושלים שיירה גדולה כדי להביא אספקה ותגבורת לגוש עציון. הכוונה היתה לנצל את ההפתעה, לפרוק במהירות את הציוד ולחזור לירושלים. השיירה הגיעה לגוש ללא תקלות, אך התעכבה במקום מעל המתוכנן בשל בעיות בפריקה והעמסה. שהות זו איפשרה לכוחות הערביים להתארגן ולהזעיק כוחות לאזור. בדרכה חזרה נתקלה השיירה במספר מחסומים ובירי, אך הצליחה להגיע עד אל-חדר, כ2- ק"מ דרומית לבית לחם. במקום זה הוקם מחסום גדול, שהמשוריין פורץ-המחסומים לא הצליח להתגבר עליו ונשאר תקוע במקום. המשוריין היה נתון באש כבדה ומרבית הלוחמים בו נפצעו. עם ערב נזרקו על המשוריין בקבוקי מולוטוב והוא התלקח. שלושה לוחמים הצליחו להיחלץ ממנו ומפקד המשוריין פוצץ אותו, על הפצועים שהיו בו, ואריה ביניהם, ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים