fbpx
שרון (שרעבי), יוסף

שרון (שרעבי), יוסף


יוסף, בן שושנה ויפת, נולד ביום ז' באלול תש"ד (26.8.1944) בפתח תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "נצח ישראל" בפתח תקוה ולימים עמד בבחינות בגרות אכסטרניות. כבן למשפחה של בני תימן למד בילדותו בחדר, בשכונה התימנית מחנה יהודה שבפתח תקוה. כשהתבגר, התמיד והצליח בפעילות חברותית ענפה למען הנוער בשכונתו ובעירו. מנעוריו היה תלמיד חרוץ ואחראי, שאף ללמוד ולרכוש דעת והשכלה. מוריו אמרו עליו, כי הייתה בו מזיגה של משמעת ושל דרך ארץ בפני מורים ומבוגרים, עדינות ותקיפות. כבר אז עשה לשיפור חיי התלמידים בבית-ספרו. יוסף גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1961 והוצב לחיל התותחנים. הוא עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס מש"קי תותחי שדה ותותחים מתנייעים. ביחידתו היה חייל מצטיין וממושמע, בעל מקצוע ובקי במקצועות התותחנות, בהם עסק תחילה כחייל ואחרי-כן כמפקד צוות בסוללות תותחים. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר עבד בדפוס ואחרי-כן למד ניסור יהלומים והצליח מאוד בעבודתו. בערבים למד להשלמת בחינת הבגרות. הוא השתתף במלחמת ששת הימים בסיני, במסגרת שירותו במילואים. לימים סיים תקופת הכנה לקורס קציני חת"ם. בשכונתו ובקרב חבריו וידידיו הרבים ייזכר יוסף כאדם שהקדיש את מלוא מרצו וכישרונותיו הברוכים לקידום חיי החברה במקום. הוא הקים חברה מאורגנת לפעילות תרבותית של צעירים וצעירות בשכונות שעריה ומחנה יהודה, ושיכנע את מועצת עיריית פתח-תקוה להקצות מבנה לשם כך. הוא נדהם למראה העזובה והשממון התרבותי בקרב הנוער בשכונתו ובסביבתה ונרתם לעשייה ברוכה. הוא יזם הרצאות לבני הנעורים, ארגן תערוכות ותצוגות של ציורים ופסלים, הקים חדר קריאה ופעל ללא ליאות לגיבוש הנוער. מתוך דאגה ל"ישראל השנייה" יזם עם עוד שני חברים הקמת בית דפוס בעיירת פיתוח. בביצועה של תכנית זו השקיע ימים ולילות של עבודה, השתדלויות והתגברות על מכשולי הביורוקרטיה. עז היה רצונו לסייע בקליטת עולים חדשים ובמתן אפשרויות לעבודה ולפרנסה בכבוד לצעירים, שקשתה עליהם ההיקלטות בחברה ובעבודה. הדאגה לכלל ולזולת עמדה במרכז חייו של יוסף. יחד עם זאת מצא פנאי לעזור להוריו, לטפל בארבעת אחיו ואחיותיו ולהקים בית בישראל. הוא היה בעל נאמן לאשתו ואב למופת לבנו. במלחמת יום הכיפורים היה יוסף מפקד בכיר של צוות תותח מתנייע, בגדוד שלחם בסיני. עם גדודו עבר את כל מסלול הקרבות, מתחילת המלחמה ועד לבלימת הכוחות המצריים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע ונהרג בהתקפת מטוסי האויב על סוללתו, מערבית לאגם המר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שתי אחיות ושני אחים. בתו נולדה אחרי מותו ונקראה על שמו – יוספה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה שכולה כתב מפקדו, כי יוסף היה ממפקדי הצוותים הבכירים בגדוד, חייל אהוד על חיילים ועל מפקדים כאחד.

דילוג לתוכן