שרון (שינד), אברהם (אבי)
אברהם (אבי), בן יוכבד ובנימין, נולד ביום י"ז באלול תש"ז (2.9.1947) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ברל כצנלסון בכפר סירקין ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון המקצועי על-שם הולץ, במגמה של מכונאות מטוסים. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ וטוב, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. בנעוריו נמנה עם חניכי תנועת "השומר הצעיר" בפתח-תקוה. בשעות הפנאי עסק הרבה במלאכת כפיים, בעץ ובמתכת. אברהם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והתנדב לחיל-האוויר. לאחר הטירונות השתלם, בארץ ובחוץ-לארץ, כמכונאי מטוסי תובלה, מטוסי סילון ומסוקים. הוא היה חייל טוב, מסור ומתמיד. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא בעל מקצוע טוב, יעיל מאוד, משתדל ושוקד על עבודתו לעשותה באיכות טובה. יש לו רצון עז להתקדם והוא ממלא את תפקידו כראוי. הוא חרוץ, ממושמע, עצמאי, הגון ובעל אופי נוח". שנתיים שירת בצבא הקבע, ולפני שהשתחרר ביקשו מפקדיו ממנו להמשיך ולשרת בתפקידו, אך הוא לא נענה להם. במסגרת שירותו השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר שהשתחרר משירותו הסדיר הצטרף לעסק שניהל אביו, בענף הבניין. עד מהרה היה לעמוד התווך בחברה, השתלב בה יפה והצליח ליישם הרבה מניסיונו הצבאי במסגרת חייו החדשה. הוא תכנן תכניות רבות לעתיד, שהיו בהן הרבה דמיון ותעוזה, אך כולן היו מחושבות לפרטיהן ומציאותיות. אברהם היה חברותי מאוד וקל להתיידד. חבר טוב היה למכריו הרבים, אהוב על כולם ונכון לסייע לכל נזקק. היה לו חוש הומור ולעתים אהב להתבדח. מטבעו ניחן בעקשנות, ברצון חזק והשתדל תמיד למלא כל משימה שנטל על עצמו. כן היה והגון, ישר-דרך ובעל-מצפון. בשנת 1969 נשא לאישה את חברתו מרים, ולאחר שנתיים נולד להם בנם הבכור – תומר. אברהם היה בן נאמן להוריו ורחש להם כבוד והערכה, היה בעל טוב ומסור לרעייתו ואב אוהב לבנו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא אברהם עם ראשוני המתגייסים. כל ימי המלחמה עסק בחילוץ נפגעים והעברתם לעורף. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), בעת חילוץ פצועים על גדות התעלה, נפגע מטוסו באש נגד-מטוסים והתרסק על אדמת האויב. תחילה הוכרז אברהם חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.