אבינועם, בן פנינה וזאב, נולד ביום י"ח באלול תש"ו (13.9.1946) בקיבוץ אפק (משמר הים) בעמק זבולון. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוץ אפק ובבית-הספר האזורי בקיבוץ יגור. בימי ילדותו לקה במחלת הקצרת, שהכבידה עליו מאוד בלימודיו, אך בכוח רצונו העז התגבר על כל המכשולים בכיתה, במשחק, בטיול ובעבודה. מחנכו מספר עליו, שהיה "שקדן וחרוץ, למד בהתמדה רבה והתקדם יפה בלימודיו. מחברותיו היו נאות ומסודרות ונעים היה לעיין בהן… הוא אהב מאוד את לימודי ההיסטוריה, ידיעת הארץ והספרות, ובהם השקיע הרבה מזמנו וממרצו". אבינועם נמנה עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד". הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, ובמיוחד במרחבי הנגב ובהרי יהודה, והרבה לצלם נופים ואתרים, צמחים ובעלי-חיים. גם לשיר אהב והיה בעל קול יפה ושמיעה טובה, והרבה לשיר יחד עם אביו. במשק עבד במדגה ועשה את מלאכתו במסירות ובאהבה רבה. מטבעו היה אדם רגשן ועדין נפש וביקש לראות בכל את היפה ואת הטוב. קר-רוח היה, בעל ביטחון עצמי וחדור בתחושת אחריות, שקדן ובעל כושר התמדה. ראייתו הייתה חדה וכושר הניתוח שלו חריף. בקי היה במתרחש בארץ ובעולם, דעותיו היו מגובשות והוא עמד עליהן בעקשנות מרובה. אוהב חיים היה, בעל חוש הומור, עליז ומלא שמחת חיים. כל ימיו היה בן טוב, נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד, התחשב בדעתם ודאג לרווחתם. אבינועם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1965. תחילה ביקש לשרת בחיל-האוויר, ומשנדחה התנדב לשרת בסיירת "גולני", אך הוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר, בקורס קצינים ובקורס קציני חיל התותחנים. ביחידתו נחשב קצין טוב, שדרש הרבה מעצמו ומפקודיו ולא היה מוכן להתפשר ולוותר בעניינים עקרוניים. בחוות דעת של מפקדיו נאמר עליו: "הוא קצין ממושמע, יעיל, בעל ידע מקצועי טוב, בעל רצון עז להצליח, מסור לתפקידו, אחראי מאוד, מבצע כל משימה המוטלת עליו לשביעות רצון מפקדיו, אהוד על פקודיו ומשמש דוגמה ומופת אישי". בתום שירות החובה שלו שירת תקופה מסוימת בצבא הקבע. במלחמת ששת הימים לחם בחזית סיני ושימש קצין תצפית קדמי. הוא שב מן המלחמה מבוגר ורציני, לאחר ששני חבריו הטובים נהרגו לידו, והוא ניצל בנס. "יצאתי למלחמה" – אמר – "צעיר ותמים, וחזרתי מבוגר בהרבה שנים". בתום המלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר שסיים את שירותו הצבאי הסדיר, נשלח מטעם המשק לסייע לקיבוצים צעירים בראשית דרכם. כשחזר הביתה, שימש תקופה מסוימת כסדרן עבודה וחבר המזכירות, ואחר-כך, כדי "לתת פורקן לחיפושיו ולתהיותיו וליצר הטיולים שבו", יצא לטייל כארבעה חודשים בארצות-הברית ובאירופה, ושב משם גדוש חוויות ורשמים. הוא התכונן ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג למזרחנות. לעתים קרובות היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ואת רובן עשה על גדות תעלת סואץ, בימי מלחמת ההתשה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התגייס אבינועם ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. לאחר שלושה-עשר ימי לחימה קשים, ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפל בקרב במובלעת הסורית, באזור צומת "חצרים-אמריקה". פגז פגע בדופן הזחל"ם שלו, רסיס חדר לחזהו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ אפק. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות, לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בתקופת שירותנו המשותף הצליח אבינועם ז"ל להאציל מרוחו ומהתלהבותו על כולנו, מפקדים וחיילים. הוא קשר עם כולנו יחסי ידידות ורעות עמוקים, אף מעבר למסגרת השירות. הוא התחבב עלינו במרצו ובהתלהבותו הבלתי-נדלית, בגישתו הישירה והבלתי-אמצעית לחייליו, בקור-רוחו ובביטחון שהשרה סביבו. שמור וזכור עמנו צחוקו המתגלגל ואהבת החיים שבו". ביום שהובא למנוחת עולמים הוציא קיבוצו לאור חוברת לזכרו.
