בן נחמה (לבית קלצקס) וזיסקה. אליעזר נולד בפולין בעיירה קמיונקה בי"ז באדר ב' תרפ"ד (23.3.1924). המשפחה גרה בבית עץ ברחוב המוביל לשצ'וצ'ין, ליד בית הכנסת היהודי ולא רחוק מהכנסייה הקתולית שאת צריחה יכלו לראות מחלון ביתם. בקמיונקה היו כחמש מאות תושבים, מחציתם יהודים. ההווי בעיירה, שטעטל, היה הווי יהודי דתי. לאליעזר – לזר, כך הוא נקרא בפי בני משפחתו וידידיו – הייתה משפחה ענפה: הורים, דודים, דודות, שתי אחיות ושני אחים. האח והאחות הקטנים היו תאומים. נחמה אמו, חמצ'ה, עבדה כתופרת לפרנסת המשפחה. בגיל שש התחיל אליעזר ללמוד בבית הספר "יבנה", בית ספר יהודי שהלימודים בו התקיימו ביידיש, ולמדו בו גם עברית. בשנת הלימודים הרביעית עבר לבית הספר "תרבות", שהלימודים בו התקיימו על טהרת השפה העברית. את שפת המדינה, פולנית, למדו כשפה שנייה. ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. שבועיים לאחר מכן נכנסו הסובייטים לקמיונקה וסביבתה במסגרת הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב". בית הספר נסגר על ידי השלטונות הסובייטים ולימודיו של לזר נקטעו בשנת הלימודים העשירית. ככל הנראה עבר אליעזר לעיר הסמוכה גרודנו. ב-22 ביוני 1941 פרצו צבאות גרמניה לשטח ברית המועצות דאז, והמלחמה הגיעה גם לאזור בו חייתה משפחת קוזקובסקי. לזר ברח מזרחה, ומשפחתו הענפה נשארה במקום שבו גרה. לאחר טלטולים של חודש ימים על אדמת ברית המועצות, מחוסר כל וללא ידיעת השפה, התנדב אליעזר לשורות הצבא האדום. מיד עם גיוסו, ללא כל אימון צבאי, נשלח לחזית. בחודש ספטמבר אותה שנה, בקרבות על מבואות העיר סמולנסק הוא נפצע בידו והועבר לבית חולים צבאי בעיר קובישב. בתחילת שנת 1942 שוחרר מהצבא ונשלח לאסיה התיכונה, לעבודות בעורף ('טרוד-ארמי'). לאחר שנה נשלח לאורל, לעיר צ'ילבינסק, שבה עבד עד תום המלחמה במפעל גדול לעיבוד עצים. מלחמת העולם תמה. אניה לבית סידרנסקי, שכנתו של אליעזר בקמיונקה, חזרה לקמיונקה עיר הולדתה מהקולחוז באורל, שאליו ברחה משפחתה הקטנה. במשרד הדואר של העיירה השכנה, שצ'וצ'ין, מצאה מכתב ששלח אליעזר קוזקובסקי למשפחתו בקמיונקה שבו הוא מודיע להם כי הוא חי ונמצא באורל בשירות הצבא. המכתב נותר מיותם בסניף הדואר כיוון שלא נותר מי שיבקש אותו. אניה רצה עם המכתב לאמה: "הוא חי! לזר חי!" לזר קיבל חופשה של חודש ימים, הגיע לעיירת הולדתו ומצא שאיש לא נותר לפליטה ממשפחתו הענפה. בשצ'וצ'ין נישאו לזר ואניה בטקס צנוע ונסעו יחד לצ'ילבינסק על מנת שאליעזר ישתחרר מהצבא. בפברואר 1946 יצאו אניה ואליעזר את רוסיה. הם נסעו ברכבות שהשלטונות הסובייטים העמידו לרשות החוזרים מברית המועצות לפולין. לאחר מסע ארוך הגיעו לוורוצלב. הם פגשו שם בצעירים יהודים שהתארגנו לקיבוץ הכשרה לקראת העלייה לישראל, והצטרפו אליהם. הם נשלחו לרייכנבך, שם שכן הקיבוץ, ושהו בו למעלה משנה. אליעזר היה פעיל בנושא הביטחון ועסק בהשגת נשק להגנה עצמית. מפעם לפעם יצאה קבוצת חברים לכיוון ישראל. עם הקבוצה האחרונה יצאו גם אליעזר ואניה, בנתיב "הבריחה". הם הובלו לגבול צ'כיה ועברו אותו ברגל, בחשאי. שומרי הגבול עמדו עם הגב אליהם. מישהו טרח להכין אותם ולאפשר את הבריחה. משם עברו לאוסטריה ולאחר כשבועיים עברו לגרמניה. בנוישטאט שהו כחצי שנה עד שאליעזר נקרא למלא תפקיד במחנה העקורים בד-רייכנהאל בגרמניה. הם עברו למחנה. באותם ימים פעל במחנה מרכז של גיוס והכנה לצעירים של ההגנה לקראת הכנתם למלחמת העצמאות בישראל. אליעזר עבד שם כמנהל מחלקת הגיוס לעלייה מטעם הסוכנות היהודית. בבד-רייכנהל נולד בנם הבכור של אניה ואליעזר. ביולי 1949 עלו אניה ואליעזר דרך צרפת לישראל באנייה "נגבה" ושהו תקופה במחנה עולים בקריית שמואל שליד חיפה. לאחר זמן מה עברו לגור בעכו, בבתי עץ שהוכנו לעולים החדשים. אליעזר עבד לפרנסת משפחתו בנגרות בניין בקיבוצים אילון, גינוסר ועין המפרץ. במאי 1952 נולד בנם השני. במרץ 1955 התגייס אליעזר למשטרת ישראל, לנפת עכו. היו לו תפקידים בכמה תחומים: אח"ק, תנועה, הדרכה ופיקוד. תפקידו הראשון היה חוקר וסמל חקירות בתחנת עכו. באוקטובר 1960 מונה למזכיר לשכת החקירות במחלק חקירות פליליות ותביעות בנפת עכו. הוא סיים את הכשרתו בבית הספר לקצינים וביולי 1961 שימש ראש משרד חקירות בתחנת עכו, למשך ארבע שנים. באפריל 1965, במסגרת "האופנה" שנכפתה על קציני הצבא והמשטרה, החליף את שם משפחתו מקוזקובסקי לשרון. באוגוסט 1965 מונה לזר למפקד תחנת עפולה ועבר עם משפחתו להתגורר בבניין "טגרט" של תחנת המשטרה. ביולי 1968 מונה לתפקיד ראש לשכת התנועה בנפת יזרעאל והמשפחה עברה לגור בנצרת עילית. פקד אליעזר שרון היה בוגר בית הספר לקצינים בכירים, מחזור י"ח (1972-1973), במסלול ששילב לימודים עם המכון לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי. פקד אליעזר נפל בעת שירותו בי"ג בניסן תשל"ג (14.4.1973). בן ארבעים ושמונה היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אישה ושני בנים.
