שרון, עפר
בן אליהו ז"ל וחנה. נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ח (16.12.1957) בחדרה. למד בבית הספר היסודי ע"ש 'אחד העם' שבעיר. אחרי כן למד בבית הספר המקיף 'רודמן' שבקרית ים. עפר היה רודף צדק. עקשנותו בתחום זה גרמה לא פעם לחיכוכים בינו לבין מוריו, אך עם זאת היה אהוד עליהם בזכות אופיו. הוא היה בחור נבון ובמזגו העליז התחבב על הסובבים אותו. את מרצו הרב שיקע בעיסוק הספורט – בענפי הכדורגל והכדורסל – והיה חבר בנבחרת בית ספרו. עפר היה חבר בכמה תנועות נוער. תחילה הצטרף לתנועת הנוער 'מכבי' ולתנועת 'הנוער העובד והלומד', אחרי כן, כשעברה משפחתו לקרית מוצקין הצטרף לתנועת הנוער 'מחנות העולים'. הוא היה אדם חברותי, וחוג מכריו וידידיו היה גדול מאוד. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, לבלות במסיבות ולהשתתף במופעים ובאירועים חברתיים. מעולם לא ויתר על הזדמנות לבקר ידיד, לנסוע למקום מרוחק או לסעוד במסעדה חדשה ומעולה. אוהב חיים היה עפר והדריכה אותו השאיפה למצות מן החיים את כל הטוב האפשרי. בבית התנהלו חיי המשפחה על מי מנוחות ועפר עזר תמיד לאמו ולאחיו והיה להם ידיד נפש. כשהיה בן 11 נתייתם מאביו. הוא התבגר במהירות וחש באחריות הרובצת עליו בדאגתו לאמו ולאחיו הצעיר; אחיו הבכור היה אז חייל בצה"ל, וכך הפך עפר לראש המשפחה. כעבור זמן נישאה אימו בשנית, וכשחלה אביו החורג, שהיה קבלן בניין, מילא עפר את מקומו. הוא נהג כקבלן ותיק ורגיל על אף גילו הצעיר, והשקיע בעבודתו הרבה עמל ויזע. עפר התכוון לנסוע לחוץ לארץ אחרי שחרורו מצה"ל ועד למועד גיוסו לצה"ל ניצל את הזמן, כדרכו, לטיולים, למסעות ולפגישות חברתיות. עפר גויס לצה"ל באוגוסט 1976 והושם לחיל החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מכונאי נגמ"שים, ביקש לעבור לחיל קרבי והתנדב לגולני. הוא נשלח לסיירת והוכיח כישרון ומסירות רבה לתפקידו. הוא לא התלונן מעולם ושאף להיות ברבות הימים קצין בצה"ל. כאשר פורקה הסיירת, למגינת לבו, הועבר עפר לגדוד אחר והשתלב בחברה החדשה במהירות. במשך שירותו הצבאי היה מוכן לנסוע שעות רבות כדי להגיע הביתה. ולו לשעות מספר, כדי ליהנות מאוירת הבית וכדי לפגוש בחבריו. ביום כ"ה בתמוז תשל"ז (10.7.1977) נפל עפר בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחדרה. השאיר אחריו אם ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עפר היה איש מקצוע טוב, שאהב את עבודתו ואת חבריו ליחידה. הוא היה אהוד ומקובל על החיילים ועל המפקדים, וחסרונו יורגש היטב ביחידה, הם משום שאבד לנו איש מקצוע טוב והן משום שהלך מאתנו חבר מסור ונאמן".
