שרגא, ישראל

בן זלמן ובלה. נולד ביום כ"ח באב תרפ"ו (8.8.1926) בטרנופול אשר בפולין. על תקופת-ילדותו כמעט שלא ידוע דבר בלתי אם היותו תלמיד טוב בבית-הספר אשר בו למד ובמיוחד – הצטיין בלימוד התנ"ך. חברו לספסל-הלימודים מספר עליו, כי צמא היה לידיעות ותמיד היה חוזר ושואל ודורש הסבר ממורו. שנות-נעוריו היו קשות ומרות, כי בהגיעו לגיל י"ג פרצה מלחמת-העולם השניה, וכעבור שנתיים, בשנת 1941, נרצחו אמו ושתי אחיותיו בידי הצורר הנאצי (האב ואחות נוספת, אודים ניצלים מאש, מצאו מפלט בארצות-הברית). שרגא מצא מקלט בעליית-גג קטנה וצרה בפולין בבית משפחה נוצרית שנתנה לו מחסה. הוא היה קרוב לפרטיזנים אשר אימצוהו וגידלוהו ביד אבהית בעשותו בקרבם ביערות. כתום מלחמת-העולם עקר שרגא לגרמניה והצטרף להכשרת ניל"י בתנועת "גורדוניה" ובשנת 1946 עזב את גרמניה ופניו מועדות לארץ. כמה פעמים ירד באניות-מעפילים שונות עד שלאחרונה הפליג באניית-המעפילים "חיים ארלוזורוב". אבל האניה נתגלתה על-ידי הבריטים והוא ובחורים אחדים עמו קפצו הימה ושמו את פניהם בשחיה לחוף; אך השעה לא שיחקה להם והם נתפסו והועלו לאניית-מלחמה בריטית אשר הביאה אותם לקפריסין. שם שהה שרגא עד פברואר 1948, שעה ששוחרר מגולת-קפריסין ועלה לארץ. מייד לבואו התגייס לצה"ל ומאותו יום לא הפסיק את שירותו הצבאי עד יומו האחרון. שרגא עבר קורס-קצינים, השתייך לצבא-הקבע והגיע לדרגת סגן-אלוף. בין שאר תכונותיו יש למנות את קור-רוחו ואומץ-לבו. בשעת פעולות קרביות היה מתרוצץ מעמדה לעמדה וללא מורא כלשהו, כאילו לא נמצא תחת מטר-אש. תוך כדי סיוריו הצבאיים היה עומד תחתיו לעתים ומתפעל מנוף הארץ, אשר אליה רחש אהבה עוד מימי-ילדותו. אך לא הרבה שהה כאן, כי זמנו היה יקר לו: הוא שאף למלא את תפקידיו בהתמדה ובחריצות. הוא האמין בדרכו כי נכונה היא וכאשר עבר למלא תפקיד במטה הכללי עבד בשקידה ולא שאף להתבלט במיוחד, כי שתקן היה, מכונס בתוך עצמו והיה סולד מן הרשמיות. שרגא היה עממי וישר-דרך וכל אדם היה מכובד עליו. רבים ידעו לפנות אליו בצר להם ולא היה מקרה שהשיב את פני חברו. כאיש-מעשה היה חדור-ריאליות והשתדל להשלים עם העובדות כמות-שהן. ביום כ"ח באדר תשכ"א (15.3.1961) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה ושלושה ילדים. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".