שרגא, יצחק (איציק)

יצחק (איציק), בן אסתר ומשה, נולד ביום כ"ד באייר תשי"א (30.5.1951) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ג' ברמלה ובבית-הספר על-שם חיים נחמן ביאליק בתל-אביב. אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "שבח", במגמה למכניקה עדינה, ובבית-הספר על-שם גורדון בתל-אביב. יצחק התייתם מאביו כשהיה בן תשע שנים. אחותו והוא עשו ככל שיכלו לסייע לאמם, גם בחנות שלה, גם בבית ובכל אשר נתבקשו לעשות. הוא אף נאלץ להחסיר מן הזמן שרצה להקדיש לבילוי עם חבריו, כדי לעזור לאמו. יצחק היה נעים הליכות, אדיב ומנומס, טוב-לב ונדיב. תמיד קיבל כל אדם בסבר פנים יפות והיה מוכן לעזור לידידיו, להקשיב להם ולסייע להם בעצה. כבר מנעוריו היה קפדן בכל אשר עשה ומוריו שיבחו אותו לא פעם על דייקנותו ועל חריצותו. הוא נהג לקרוא הרבה והתעניין בתחומי ספרות שונים, ספרות יפה, ספרות הרפתקאות, ספרי מדע וספרים טכניים. מאחר שהיה בעל כושר זיכרון מיוחד במינו, זכר ספרים שקרא לפרטיהם. כל ימיו היה בן טוב ומסור לאמו, אהב אותה מאוד, כיבד את רצונה ודאג לשלומה. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס חמשי צריח, והוצב ביחידת שדה. גם חבריו וגם מפקדיו ראו בו חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את אמו והרבה לכתוב לה מכתבים, ומעודו לא התלונן על האימונים או על חיי השדה הקשים, כדי שלא לצער אותה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יצחק בפעולות יחידתו במסגרת הלחימה בחזית סיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) בשעות אחר-הצהריים הופצצה השיירה שנסע בה בציר "מאדים" בגזרה המרכזית, והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק היה חייל מצטיין ומסור, התחבב מאוד על מפקדיו ועל פקודיו והיה למופת ולדוגמה לפקודיו, במסירותו ובהתנהגותו"