שרביט, מאיר

מאיר, בן חנה ויעקב, נולד בחודש ניסן תש"י (אפריל 1950) בארפוד שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962. הוא החל את לימודיו בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו וכמו-כן למד תורה בבית-ספר יהודי. בארץ סיים את לימודיו בבית-הספר הדתי בשכונת קרית-נורדאו בנתניה, שם השתקעה משפחתו אחרי שעלתה ארצה. מאיר הסתגל במהרה לתנאי הארץ והתאקלם בחברת בני גילו, גם בבית-הספר וגם במקום עבודתו. מאחר שידע להעריך את קשייה של המשפחה, יצא לעבודה אחרי שסיים את לימודיו. מאיר גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כתותחן בטנק ונשלח לשרת בגדוד טנקים בפיקוד הצפון. הוא היה חייל מסור וממושמע, מקובל על מפקדיו ואהוד על חבריו ליחידה. במהלך שירותו הוענק לו ולגדודו ציון לשבח על פגיעות מעולות במתקנים של הסורים. בתחילת פברואר 1971 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, שב לעיסוקיו בתחום החקלאות והיה אחראי לניהול משק חקלאי ולשיווק התוצרת החקלאית. הוא היה עובד חרוץ ומסור וזכה להערכה רבה על נאמנותו ועל התמדתו בעבודה. את שעות הפנאי שלו הקדיש לעיסוק בספורט והצטיין בעיקר במשחק הכדורגל. בשנת 1971, חודש ימים אחרי ששוחרר מהשירות, נשא לאישה את חברתו אילנה והקים יחד עמה את ביתו בנתניה. בשנת 1972 נולד בנו בכורו אביגדור. מאיר היה ראש משפחה מסור ואוהב והקדיש זמן רב לטיפול בבנו הקטן. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. בקרבות אלה שימש מאיר כתותחן בטנק של סגן מפקד הגדוד. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), במהלך הקרבות להבקעת הציר לגשר פירדאן נפגע מאיר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. אשתו ובני משפחתו הנציחו את זכרו בהצבת לוח זיכרון בבית-הכנסת "שערי-רחמים" בפתח-תקוה, שהוקדש לזכר חיילי צה"ל, שנפלו במערכות ישראל.