שרביט, יוסף

בן יחיא ומרגלית. נולד ביום י"ט בכסלו תרצ"ה (26.11.1934) בירושלים. סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר 'אליאנס' ואחרי כן למד בבית ספר למכונאות בירושלים. בימי ילדותו היתה הארץ תחת שלטון הבריטים וכנער השתתף יוסף בפעילות נגד השלטון הזר. הוא יצא להדביק כרוזים נגד הכיבוש הבריטי ומילא כל תפקיד שהוטל עליו במחתרת. בימי המצור יצא לעזור לקשישים בהבאת מים לביתם ובדאגה למילוי מחסורם. הוא הצטיין באומץ לב יוצא מגדר הרגיל ובגיל שבע-עשרה אילץ את הוריו להרשות לו להתגייס לצה"ל כדי לתרום את חלקו לביטחון ישראל. יוסף גויס במאי 1955 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות נשלח כלוחם ליחידה קרבית. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל, במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במבצע כראמה ובמלחמת יום הכיפורים. פעמים אחדות נפצע במהלך שירותו. פעם אחת נפצע כששירת בהר הצופים, שם פגע בו כדור שירו הירדנים. פעם אחרת נפגע מהרעלת גזים, אך בזכות חוסנו הגופני החלים וחזר במהירות לתפקד כחייל. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר התחיל לעבוד כנהג מונית בירושלים. הוא היה טוב לב להפליא, נהג לעזור לזולת ולא פעם הסיע חינם נשים זקנות או תלמידי ישיבה, שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם. באחד מימות החורף הקשים של ירושלים, כששלג כיסה את הכבישים, הרכיב שרשראות על גלגלי מוניתו והרבה בנסיעות להעברת חולים לבתי חולים, חינם ובהתנדבות. במהלך השנים נשא יוסף אישה והקים עמה בית ומשפחה למופת. לזוג נולדו שלושה ילדים, ויוסף היה בעל ואב מסור ודואג למשפחתו. את רוב זמנו בילה בחברת ילדיו, נהג לטייל עמם ולהעניק להם חום ואהבה. לעתים יצא לפרקי זמן של שירות מילואים ועסק בפעילות מבצעית, בהשתלמויות ובקורסים צבאיים. כחייל היה אהוב על חבריו ועל מפקדיו בזכות יושרו, הגינותו, נכונותו לעזור לזולת ויחסו הלבבי אל כל איש ביחידה. ביום ז' באלול תשל"ח 6.9.1978) נפל יוסף במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, הורים, ארבעה אחים ואחות. להנצחת זכרו הקימה משפחתו ספרייה תורנית בישיבת 'בית שמואל' שבירושלים והוציאה לאור ספר, ובו דברים מפי בני משפחתו וחבריו. על דמותו ועל דרכו בחיים